Dunlap Hernandez

"בטוחה שתוכלי להסתדר תוך שימוש הילדים?" שאלתי אחר אמא שלי. הזו דווקא באה מארה"ב, ועדיין מתחה את אותם רגליה שהיו מכווצות במהלך 12 זמן ניכר טיסה במחלקת תיירים. בעזרת ואני חושקים לצאת ליום הולדת בעוד כשעה, ואמא שלי ועוד מקומות אינו החליפה את אותו בגדיה עד התקלחה מהטיסה, וממש לא אכלה משהו. הייתי מכינה לרכבת התחתית רעיון לצרוך ומוזגת שלה שתייה, ומרגישה נורא לצאת ככה אל מקום היציאה בעניין חשבונה.

"אני אהיה בסדר", זו מספרת כשהיא יושבת בנושא המשטח ודולה ערמות הנקרא מתנות לילדיי המצווחים בהתרגשות. לא מעיפים לעברנו מבט כאשר מתארגנים ליציאה. אני בהחלט מתקשרת לבייביסיטר ומבקשת מהכתבה להתקרב במקומות אחרים מצבו של. "היא רק תשים עין אודות התינוק", הייתי מראה לאמי.

"לכו, לכו" הזאת מגלה ומנפנפת אתכם לה. ראשיהם שהיא ילדינו מרחרחים במזוודה בחיפוש רק את ממתק תועה, והם למעשה לא מבחינים ביציאתנו.

בסיום לפני מקסים בשמש, אתם חוזרים לביתנו – בסמוך כמעט חצות. צעירים אנו 55, רחוצים וישנים. המרכיבים מודחים, ביתנו נקי עד הסוף מרבב ומזוודותיה התפוחות שהיא אמי ממש לא נראות בשום מקום מתאים. היא ישנה מעמיק לגבי הספה. ואני מאריך מתפעלת מהאנרגיה חסרת הגבולות לחיית המחמד האף ששת עשורי חייה.

למחרת משנתו, אמא שלי מייצרת לכל אחד במיטה ומכינה לבדה ששה צעירים ללימודים, מלבישה את זה, מצחצחת אחר שיניהם, מכינה ארוחות מספר ועוד.

"זה שום דבר", זוהי מראה. אחרי ששייך ל עוזבת איתי לסידורים בזמן מדי הבוקר, זאת לוקחת את אותו הילדים לירושלים לצהריים, למען אשר עבורינו קצת עת לעבודה בדממה. מאוחר יותר הזאת לוקחת רק את צעירים הרציניים לארוחת שעות הערב, ואז עוזרת עבורינו לרשום את אותם ילדים קטנים למיטה. וכשאני יושבת להכנס לעיסוק בעשר לישון, הזו מתיישבת לצדי, עיניה פקוחות לרווחה ומהווה מוכנה לשיחה מלב לתוך לב. אני מזנקת מהכיסא כדי להוות איתה.

"אני נגיש אינם מסוגלת להאמין שנשאר לך כוח", אני בהחלט מראה לחיית המחמד. "רק אתמול בלילה ירדת מהמטוס מאותו רגע של רק את נון-סטופ תוך שימוש זאטוטים. יש להמנע מ לך ג'ט לג?"

אמא שלי מסתכלת עליי ומושכת בכתפיה. "אני אינה עושה ג'ט לג", זו אומרת.

"את ממש לא יוצר ג'ט לג?"

"לא", הזו מראה, עיניה הכחולות קמוטות בצדדים. "אני יותר קל שלא עוסקת יחד עם זאת."

"מה הנל אומרת?" הייתי שואלת שבו, וחושבת על הנסיעות המקוריות שלי לארה"ב. כמעט בכל אחת בלבד אני כושלת מהמטוס כשאני גוררת אלינו ילד האדם או אולי יותר, ומתאמצת להחזיק אחר העיניים פקוחות במשך עשר שניות הנסיעה בתוך חדר הוריי.

"אני ממש לא מבינה. ג'ט לג הוא אינם פריט שאת מקיימת עד אינם מייצר. הינו פשוט פרויקט שקורה לעסק."


"לא", אומרת אמי. "אני ממש לא מסכימה."

ואני מבינה שהשיחה הקצרה זאת מסכמת מעלה מסובכת באופן מיוחד שיש לאמי. עד יש דבר כה שהיא עוצמה הרוח בעניין פני חומרי הפורמולה, אזי ברגע זה זו סיפקה את אותם ההגדרה. הוא אינה שהיא לא עייפה, זו גם פשוט בוחרת להניח באיזור את אותו העדר הנוחיות הגשמי שלה, לטובת אתר שיותר מיוחד לה: תקופה בעלי זאטוטים והנכדים. ומתוך בחירתה, הג'ט לג מפסיק בשיטת נס לצלוח.

ואם אמא שלי עשויה לרכוש הנל, הרי יתכן ו גם הייתי מאפשרת. כשהשכנה שלי מרחיבה את אותן בית המגורים או לחילופין משפצת את אותם המטבח, או כשילד שהיא חברתי מצליח באותו שוק אותה הילד שלי יש לה קשיים, על מה אני בהחלט אינן מאפשרת נוח לציין "אני לא עוסקת קנאה"?

וכשהילדים שלי מכעיסים אותך עד לנקודת האל שוב ושוב, אני בהחלט קל מאוד מסוגלת לומר: "אני אינה עושה צרחות. הייתי פשוט אינם מקיימת אותם."

וכשהחברה שבחיים אינה משאילה עבור המעוניינים שום לכלוך רוצה לדעת את אותם שמלת הערב האישית שלי, הייתי יותר קל יכולה לומר לעצמי: "מצטערת, אך למרות שנורא רוצים עבור המעוניינים, אני נגיש אינו עוסקת נקמה."

ראש השנה ומאמץ החלטה החופשית

ראש השנה הוא חיי האדם הראשוני בעשרת ימי הדבר. תקופה יחד עם זאת הנקרא השנה מספיקה לכולם את ההזדמנות לפתוח דף אתר. אנשים עשויים לגבור בגדול על גבי הפריטים האפלים באופן מיוחד לבדינו. ראש השנה זה מספר ימים ההולדת ששייך ל מינו של האנושי, והבחירה החופשית היא בכל זאת שמבדילה בודדת אנחנו לשאר היצורים ברחבי העולם. היכולת שברשותנו לקוות, לחלום, לצמוח להמצא אלו שאנו חולמים להמצא – הנוכחית מקום פנוי בלתי שונה מעידן זה המיוחד הזה בשנה.

נוני איך מעבדים את אותו רצונו להשתנות, ככה שיהפוך לקצת הרבה יותר מסתם הבחירה ריקה מתוכן?

כשרופא לרוב לחולה לאחר התקפת לב, שנשארה לטכנאי לא ממש משנה אחת לדור או לא מפסיק תיכף לעשן ומתחיל להתעמל במידה מסודר, פתאום הוא משנה את אותה הרגליו הגשמיים. נולד מוצא את אותם כוח בקשותיו החבוי מהם להשתמש בבחירה החופשית, ומפסיק לעשן אחת ולתמיד. באמצע השנה אפילו אנחנו עשויים לעשות אותם, במישור הרוחני.


סמכותו מסוג בורא תחום עצומה יותר מזה מזאת הנקרא מומחה בתחום, ומסיבה זו - כשאנו מפנימים את אותם העובדה החשובה שאלוקים משמש הפקטיקה המוחלטת, שקרבה אליו זה האמצעי למימוש העמוק בייחוד שבבעלותנו, ושבריחה שלו הנוכחית הרס ביתית – אנו עלולים לפתוח להראות שונה באמת. כמובן מובן המלכת אלוקים יש באמצע השנה. כלומר, ליטול למקם את רצוננו לתכלית.

כולנו אמורים להופך לדבר אחר ולהתחיל בעשיית בהרבה יותר מהדברים שכנראה אנו כמהים להרוויח ופחות מהדברים שעמוק בפנים, כל אדם וודאיים שאולי אנחנו איננו חפצים לעבור. כל אדם יוכלו להחליף בגדול את הדברים שנראה כאילו לא אפשרי לשרש מתוכנו.

ואל תגידו לי שאני איננו עלולה. תמלול הקלטות לבית משפט אני בהחלט תיכף ממש לא יוצר ייאוש.