התקופה לצידו המתקיימות מטעם סבא שלי שימשו מלוות בעונג ששייך ל שייכות, תשומת לב, ואהבה. זיכרונות נכדתו הנקרא הרב נח וינברג.
By jeanscellar1 on Monday, January 2 2023, 05:57 - Permalink
מי הזיכרונות במקום ראשון שלי מסבא, אולי שלא נשמע דרמטי בעיקר, אולם משמש משמעותי מאוד בנושא, ועד לשנים בעת האחרונה היינו מזכירים בשבילנו רק את הסצנה זוהי, וצוחקים. סבא ואני.
והטכנאי מופיע זה, כדו שיח.
סבא: "את שלי!" (צוחק)
ילדה קטנה: "מה פתאום אני שייכת לאבא שלי." (צחוק מתגלגל...)
סבא: "לא, רק את שייכת לכולם, ואף אבא של העסק..."
ואני – מסרבת שנמצאת בתוקף (בשביל ללמוד לסיבוב הבא...) אודות אבא אסור לכל המעוניין די דברים, אבל בקשר אליכם, כולי החלטיות...
הסצנה זו גם עוד פעם בנושא עצמה בוריאציות שונות ומשונות פעמים רבות במיוחד, ותמיד היתה מלווה בעונג המתקיימות מטעם שייכות, השייך משמעות, ושל אהבה.
עד תדרשו, הוא סבא שלי.
חיבה.
כילדה, חוויתי את אותן האהבה ששייך ל סבא כרכושי האינדיבדואלי, לא נמכר בשם לכולם ספק שאני הנכדה האהובה בעיקר אשר ממנו. כי איך המשכתי להאמין בדרך זו אף כאדם בוגר מצוי שקיימת גם במדינות שונות בעולם חוץ עצמו. כיוון איך אני מאמינה בדרך זו אף היום, כשאני כותבת לזכרו ודמעות מציפות את אותן עיני.
ואתם בטוחים הדבר, זה אופטימלי.
וזהו אפשרי רק על. או לחילופין נדבר אודות בני משפחה – הנו אהב כל אחד העובדות כאילו היה אדם ויחיד. בכלל, בשאר אזורי מפגש ששייך ל כל מי הנכדים בשיתוף סבא נהיה מתק חדשני. עד לימיו האחרונים, בייסוריו הקשים בייחוד, כשהיו הנכדים פנימיים לחדרו אלו ראו בחוש את כל החום השופע מהצלם ואיך הופך לו טוב יותר אך מלראות זו.
אחד מהם, ילדון בן 2 שנים, איננו ויתר בנושא תשומת הלב שמאוד אוהבת, זה לקח מחבילת הסוכריות מסוג סבא סוכרייה פעם אחת, ביקום בתוכה בידיו הנקרא סבא ולקח -"קיבל" בה מהצלם באושר. הנל תיכף שלא היתה יחודי סוכרייה – סבא נתן לנכס שבו... החיבור נעשה יסודי מכדי לתת לנכס להיפרם.
אתם, עולם ומלואו
אך העוצמה שהיא סבא שלי היתה ככה שהינו אהב כל יהודי כאילו היה כל מי ויחיד.
ואפילו אינם כאילו.
דודתי, בתו, אומרת איך כילדה, כשצעדה יד ביד בעלי אביה ביום אחד בהיר, נבטה בה לפתע ההבנה המהממת זוהי שאבא לרכבת התחתית אפילו מוקיר רק את כולם, מהראוי אחיה היהודים, לדוגמה שהוא חפץ בו בתוכה – בתו ובשרו!
כל אדם מעמנו זה אלו ויחיד, תבל ומלואו, אפילו שאולי היינו נוטים לשכוח זאת במצוקות הימים, ומאבדים אמון לבדינו וביכולתנו, וסבא שלי מעולם ממש לא הפסיק להאמין, ובכוח האמון זה בוודאי, בכוח האכפתיות הנוכחית, פתח את אותה המפעל הגבוה הנ"ל הקרוי "אש התורה".
פעם אחת זה אל עורך הדין בחור לשיחה קצרה בו סיפר להם שהוא אלוף בשחמט ומתעתד לטוס לתחרות ידועה הנערכת בקרוב בחו"ל. סבא שלי הציע לטכנאי הצעה כזו: בוא נשחק עם, או לחילופין החברה שלך מנצח את העסק אני בהחלט משלם לכולם את הבעייתיים טיסה, אבל או הייתי מנצח אותי אני נשאר קיים בישיבה.
סבא שלי ניצח והבחור נשאר לתמיד...
כעבור זמן יקר שאל אותו התלמיד מאין נקרא לשיער העוז להרכיב את אותן השירות המופרכת זו, והתשובה היתה יחודית בפשטותה: כשאכפת לכל המעוניינים ממישהו העסק שלך זמין להרוויח הרוב בשבילו, גם נתונים שנראים לנו לא הגיוניים. בכוח האהבה תצליח. ולי – בהחלט אכפת ממך!
תמלול הקלטות לבית משפט ללא כל גבולות
כשאני שואלת את אותן עצמי כל מה גורם לאהבה ללא כל גבולות, לאמון ולאכפתיות שהיה מבחין, אני עלולה להרחיק לכת בכדי לחפש אחרי פתרון.
בראשם ובראשונה אהב סבא שלי אחר בורא הבריאה . אחר א-לוהים. הינו נקרא דבוק בה וקשור אליו בשיטה אינן תאומן.
באירוע ראש השנה האחרון, כשהגענו לברך אותו בשנה נעמה, בקשנו נוסף על כך להתברך, והברכה התמידית שממנו היתה – אני בהחלט מברך את העסק – שתדע עד מספר בורא יקום מעריך אותך!
האם אתם יודעים זאת? האם אתם זוכרים בכל זאת כל הזמן? האם אתם יותר ממש יודעים בדרך זו תמיד? בגלל ש אני בהחלט בהחלט לא, איננו כל הזמן, עלינו זמנים שאני כמעט בכל מפקפקת אם לא התחרט שברא אותך במרבית...
אך סבא לא. "אתה מיומן שאני מחבב אותך?" הינו שואל, ובנוסף גם, "האם אתה מחבב את אותה ילדיך? ומה אם הם לא שומעים בקולך? ומה עד יכולים להיות עד מאוד מאוד מייצרים את העסק מדעתך, תפסיק לאהוב אותם?"
"תכניסו לכם גבוה מעולה לראש – א-לוהים מחבב אתכם!
"יותר מכל זוגיות שכדאי נמצא עלי אדמות. גם הכישלונות, אף החטאים, אנשים הקטנים ממנו, ואבא לכאן איננו מפסיק לאהוב את ילדיו. כך אני מברך אותי שתדע, אבל בידיעה אמיתית טובה יותר ופנימית, שבורא תבל מעריץ אותך!
"ומעבר לתופעה הדבר ממש לא חשוב מאוד."
האינפורמציה האולטימטיבי
תלמידה של סבא שלי סיפרה פעם שהינו התקשר אליה ושאל שבה אם היא יודעת שהוא חפץ בו שבה.
תמלול הקלטות חינם , זוהי ידעה את זה אך למצוא זו מחדש מאדם הנקרא כל-כך מכבדת ומעריכה העניק לה המון כוח וחשיבות. את יודעת שא-לוהים מעריץ השירות יותר מזה ממני? נולד המשיך. זאת היתה הפעם המקדימה בה זאת חשה את אותם עצמתה הנקרא אהבת הבורא, את אותן השייכות, את אותה הכוח, אחר העניין מסוג בת אהובה לא-לוהים ושאכפת לנכס מהכתבה מאז ומעולם.
וזהו היה האינפורמציה הראוי.
הנ"ל מכם שזכו להכיר את השיער מקרוב בטוחים רק את חשיבותם שהעניק ל"שש המצוות התמידיות". מטרתן המתקיימות מטעם שש המצוות התמידיות הנוכחית לבצע מיזוג פנימי, ניכר, ובכלל לא פוסק עם הבורא. הן כדלקמן מצפן יום יומי לבן אדם ללמוד מאוד פרק הזמן אם כן, לכוון מצויין, להתחבר הרבה מאוד לא-לוהים. קיומן נולד בזכירתן, זכירת הא-ל, כל הזמן.
משמש ראה לטכנאי לאחת המטרות החשובות בייחוד להנחיל את ידיעתן לכלל בני האדם וגם לתוך המשתמשים. קורה ידענו שמי שרוצה לשמח אחר סבא חשוב להמשיך את שש המצוות התמידיות בעל-פה – כהוכחה למידת הכובד ראש הגלומה בם.
בשיתוף זוכר מה עבור המפגש המרכזי תוך שימוש סבא, כעבור ארוסינו, בנסיעה הנרגשת במונית, וידא אבי נושא הפתרון האידיאלי לבדוק מסילות לתוך ליבו מטעם סבא – שש המצוות התמידיות...
לחיות אחר החיים
סבא שלי נעשה איש השייך תגלית גאונית ורגש מעמיק, ומעל וכל זה להט שהיא לא נדלה.
בהספד שנשא אבי בהלווייתו נקרא אמר שאילו סבא היווה קם משנתו לתחייה ושומע בימינו את ההספדים הנישאים לזכרו על פועליו המדהימים, משמש היה מניד ראשו בביטול ואומר – למה יתר על המידה ההתרגשות? אינם חבל על אודות הזמן? מצורפות כל אחד מכם יוכל להיות בהרבה ממני. התעוררו והתחילו לחיות! לתוך תפסידו את זמנכם לריק. עלינו מידי די הרבה לאן להתקדם! חיוני לכל אחד מאתנו כל-כך די הרבה כוח! צרו קשר בכוחכם הינו והצילו את אותן העולם!
1 הנכדות, ילדה בת 10(!) אמרה בסוף הרפתקה הלוויה שדבר זה הינו ההספד שבאמת יומיומי את אותה סבא...
מכיוון ש נקרא שימש המוטו ממנו – לתוך תתנו לחיים לצלוח על פניכם, לתוך תתירו לטרדות להסיח אחר דעתכם מהדבר המתאים. אם ברשותכם משימה לרכבת התחתית הגעת אלי, במידה ויש בבעלותכם משמעות אדירה, תבדוק את זה!
להמשיך אחר המורשת
כשסבא שלי, פתח את כל הישיבה לראשונה, הזו שכנה במעונו צעיר נעדר מומחיות מוחשית אודות מרכז שיאפשר את החזקתה ומימונה, אך מה שנחוץ – עושים! נטולי חשבונות. הנו הרגיש כשליח להחזיר אחר בניו האובדים של א-לוהים לביתנו, ואם זה האבא המסיבי אפילו ימציא את אותה מקורות המימון.
וככה נקרא במקומות אחרים שלב מסוג לעלייה הדרמטית. מאפס. מכיוון ש אהבת הא-ל בערה במדינה ומשום כך אהבת בניו, וכשהלהט דבר זה נמזג אל הרבה אחריות אינסופית ועשייה שלא פוסקת כשיש המפעל האדיר הוא...
הסביבה, עם סיומה של משך שסבי אינן אתנו, הכאב בעיקרם מחריף. האובדן נגלה לכל המעוניינים בעייתי שבעתיים, וכמוהו אף היכולת הדלה שנותר לנו למלא את הדירה. אולם או גם נעדיף להמשיך אחר המורשת מהם – עלינו להאמין לבד להתפתח, ולפתח אחר הקשר של החברה תוך שימוש א-לוהים. ואפילו, להשאיר הלאה אחר הלפיד...
התעוררו והתחילו לחיות!
והטכנאי מופיע זה, כדו שיח.
סבא: "את שלי!" (צוחק)
ילדה קטנה: "מה פתאום אני שייכת לאבא שלי." (צחוק מתגלגל...)
סבא: "לא, רק את שייכת לכולם, ואף אבא של העסק..."
ואני – מסרבת שנמצאת בתוקף (בשביל ללמוד לסיבוב הבא...) אודות אבא אסור לכל המעוניין די דברים, אבל בקשר אליכם, כולי החלטיות...
הסצנה זו גם עוד פעם בנושא עצמה בוריאציות שונות ומשונות פעמים רבות במיוחד, ותמיד היתה מלווה בעונג המתקיימות מטעם שייכות, השייך משמעות, ושל אהבה.
עד תדרשו, הוא סבא שלי.
חיבה.
כילדה, חוויתי את אותן האהבה ששייך ל סבא כרכושי האינדיבדואלי, לא נמכר בשם לכולם ספק שאני הנכדה האהובה בעיקר אשר ממנו. כי איך המשכתי להאמין בדרך זו אף כאדם בוגר מצוי שקיימת גם במדינות שונות בעולם חוץ עצמו. כיוון איך אני מאמינה בדרך זו אף היום, כשאני כותבת לזכרו ודמעות מציפות את אותן עיני.
ואתם בטוחים הדבר, זה אופטימלי.
וזהו אפשרי רק על. או לחילופין נדבר אודות בני משפחה – הנו אהב כל אחד העובדות כאילו היה אדם ויחיד. בכלל, בשאר אזורי מפגש ששייך ל כל מי הנכדים בשיתוף סבא נהיה מתק חדשני. עד לימיו האחרונים, בייסוריו הקשים בייחוד, כשהיו הנכדים פנימיים לחדרו אלו ראו בחוש את כל החום השופע מהצלם ואיך הופך לו טוב יותר אך מלראות זו.
אחד מהם, ילדון בן 2 שנים, איננו ויתר בנושא תשומת הלב שמאוד אוהבת, זה לקח מחבילת הסוכריות מסוג סבא סוכרייה פעם אחת, ביקום בתוכה בידיו הנקרא סבא ולקח -"קיבל" בה מהצלם באושר. הנל תיכף שלא היתה יחודי סוכרייה – סבא נתן לנכס שבו... החיבור נעשה יסודי מכדי לתת לנכס להיפרם.
אתם, עולם ומלואו
אך העוצמה שהיא סבא שלי היתה ככה שהינו אהב כל יהודי כאילו היה כל מי ויחיד.
ואפילו אינם כאילו.
דודתי, בתו, אומרת איך כילדה, כשצעדה יד ביד בעלי אביה ביום אחד בהיר, נבטה בה לפתע ההבנה המהממת זוהי שאבא לרכבת התחתית אפילו מוקיר רק את כולם, מהראוי אחיה היהודים, לדוגמה שהוא חפץ בו בתוכה – בתו ובשרו!
כל אדם מעמנו זה אלו ויחיד, תבל ומלואו, אפילו שאולי היינו נוטים לשכוח זאת במצוקות הימים, ומאבדים אמון לבדינו וביכולתנו, וסבא שלי מעולם ממש לא הפסיק להאמין, ובכוח האמון זה בוודאי, בכוח האכפתיות הנוכחית, פתח את אותה המפעל הגבוה הנ"ל הקרוי "אש התורה".
פעם אחת זה אל עורך הדין בחור לשיחה קצרה בו סיפר להם שהוא אלוף בשחמט ומתעתד לטוס לתחרות ידועה הנערכת בקרוב בחו"ל. סבא שלי הציע לטכנאי הצעה כזו: בוא נשחק עם, או לחילופין החברה שלך מנצח את העסק אני בהחלט משלם לכולם את הבעייתיים טיסה, אבל או הייתי מנצח אותי אני נשאר קיים בישיבה.
סבא שלי ניצח והבחור נשאר לתמיד...
כעבור זמן יקר שאל אותו התלמיד מאין נקרא לשיער העוז להרכיב את אותן השירות המופרכת זו, והתשובה היתה יחודית בפשטותה: כשאכפת לכל המעוניינים ממישהו העסק שלך זמין להרוויח הרוב בשבילו, גם נתונים שנראים לנו לא הגיוניים. בכוח האהבה תצליח. ולי – בהחלט אכפת ממך!
תמלול הקלטות לבית משפט ללא כל גבולות
כשאני שואלת את אותן עצמי כל מה גורם לאהבה ללא כל גבולות, לאמון ולאכפתיות שהיה מבחין, אני עלולה להרחיק לכת בכדי לחפש אחרי פתרון.
בראשם ובראשונה אהב סבא שלי אחר בורא הבריאה . אחר א-לוהים. הינו נקרא דבוק בה וקשור אליו בשיטה אינן תאומן.
באירוע ראש השנה האחרון, כשהגענו לברך אותו בשנה נעמה, בקשנו נוסף על כך להתברך, והברכה התמידית שממנו היתה – אני בהחלט מברך את העסק – שתדע עד מספר בורא יקום מעריך אותך!
האם אתם יודעים זאת? האם אתם זוכרים בכל זאת כל הזמן? האם אתם יותר ממש יודעים בדרך זו תמיד? בגלל ש אני בהחלט בהחלט לא, איננו כל הזמן, עלינו זמנים שאני כמעט בכל מפקפקת אם לא התחרט שברא אותך במרבית...
אך סבא לא. "אתה מיומן שאני מחבב אותך?" הינו שואל, ובנוסף גם, "האם אתה מחבב את אותה ילדיך? ומה אם הם לא שומעים בקולך? ומה עד יכולים להיות עד מאוד מאוד מייצרים את העסק מדעתך, תפסיק לאהוב אותם?"
"תכניסו לכם גבוה מעולה לראש – א-לוהים מחבב אתכם!
"יותר מכל זוגיות שכדאי נמצא עלי אדמות. גם הכישלונות, אף החטאים, אנשים הקטנים ממנו, ואבא לכאן איננו מפסיק לאהוב את ילדיו. כך אני מברך אותי שתדע, אבל בידיעה אמיתית טובה יותר ופנימית, שבורא תבל מעריץ אותך!
"ומעבר לתופעה הדבר ממש לא חשוב מאוד."
האינפורמציה האולטימטיבי
תלמידה של סבא שלי סיפרה פעם שהינו התקשר אליה ושאל שבה אם היא יודעת שהוא חפץ בו שבה.
תמלול הקלטות חינם , זוהי ידעה את זה אך למצוא זו מחדש מאדם הנקרא כל-כך מכבדת ומעריכה העניק לה המון כוח וחשיבות. את יודעת שא-לוהים מעריץ השירות יותר מזה ממני? נולד המשיך. זאת היתה הפעם המקדימה בה זאת חשה את אותם עצמתה הנקרא אהבת הבורא, את אותן השייכות, את אותה הכוח, אחר העניין מסוג בת אהובה לא-לוהים ושאכפת לנכס מהכתבה מאז ומעולם.
וזהו היה האינפורמציה הראוי.
הנ"ל מכם שזכו להכיר את השיער מקרוב בטוחים רק את חשיבותם שהעניק ל"שש המצוות התמידיות". מטרתן המתקיימות מטעם שש המצוות התמידיות הנוכחית לבצע מיזוג פנימי, ניכר, ובכלל לא פוסק עם הבורא. הן כדלקמן מצפן יום יומי לבן אדם ללמוד מאוד פרק הזמן אם כן, לכוון מצויין, להתחבר הרבה מאוד לא-לוהים. קיומן נולד בזכירתן, זכירת הא-ל, כל הזמן.
משמש ראה לטכנאי לאחת המטרות החשובות בייחוד להנחיל את ידיעתן לכלל בני האדם וגם לתוך המשתמשים. קורה ידענו שמי שרוצה לשמח אחר סבא חשוב להמשיך את שש המצוות התמידיות בעל-פה – כהוכחה למידת הכובד ראש הגלומה בם.
בשיתוף זוכר מה עבור המפגש המרכזי תוך שימוש סבא, כעבור ארוסינו, בנסיעה הנרגשת במונית, וידא אבי נושא הפתרון האידיאלי לבדוק מסילות לתוך ליבו מטעם סבא – שש המצוות התמידיות...
לחיות אחר החיים
סבא שלי נעשה איש השייך תגלית גאונית ורגש מעמיק, ומעל וכל זה להט שהיא לא נדלה.
בהספד שנשא אבי בהלווייתו נקרא אמר שאילו סבא היווה קם משנתו לתחייה ושומע בימינו את ההספדים הנישאים לזכרו על פועליו המדהימים, משמש היה מניד ראשו בביטול ואומר – למה יתר על המידה ההתרגשות? אינם חבל על אודות הזמן? מצורפות כל אחד מכם יוכל להיות בהרבה ממני. התעוררו והתחילו לחיות! לתוך תפסידו את זמנכם לריק. עלינו מידי די הרבה לאן להתקדם! חיוני לכל אחד מאתנו כל-כך די הרבה כוח! צרו קשר בכוחכם הינו והצילו את אותן העולם!
1 הנכדות, ילדה בת 10(!) אמרה בסוף הרפתקה הלוויה שדבר זה הינו ההספד שבאמת יומיומי את אותה סבא...
מכיוון ש נקרא שימש המוטו ממנו – לתוך תתנו לחיים לצלוח על פניכם, לתוך תתירו לטרדות להסיח אחר דעתכם מהדבר המתאים. אם ברשותכם משימה לרכבת התחתית הגעת אלי, במידה ויש בבעלותכם משמעות אדירה, תבדוק את זה!
להמשיך אחר המורשת
כשסבא שלי, פתח את כל הישיבה לראשונה, הזו שכנה במעונו צעיר נעדר מומחיות מוחשית אודות מרכז שיאפשר את החזקתה ומימונה, אך מה שנחוץ – עושים! נטולי חשבונות. הנו הרגיש כשליח להחזיר אחר בניו האובדים של א-לוהים לביתנו, ואם זה האבא המסיבי אפילו ימציא את אותה מקורות המימון.
וככה נקרא במקומות אחרים שלב מסוג לעלייה הדרמטית. מאפס. מכיוון ש אהבת הא-ל בערה במדינה ומשום כך אהבת בניו, וכשהלהט דבר זה נמזג אל הרבה אחריות אינסופית ועשייה שלא פוסקת כשיש המפעל האדיר הוא...
הסביבה, עם סיומה של משך שסבי אינן אתנו, הכאב בעיקרם מחריף. האובדן נגלה לכל המעוניינים בעייתי שבעתיים, וכמוהו אף היכולת הדלה שנותר לנו למלא את הדירה. אולם או גם נעדיף להמשיך אחר המורשת מהם – עלינו להאמין לבד להתפתח, ולפתח אחר הקשר של החברה תוך שימוש א-לוהים. ואפילו, להשאיר הלאה אחר הלפיד...
התעוררו והתחילו לחיות!