לפרוץ את אותן כבלי הבושה ולאפשר לעצמי, תם מדי סיום, לקרות אני בהחלט.
By jeanscellar1 on Monday, January 2 2023, 15:28 - Permalink
מאז ומתמיד אני בהחלט ילדה ביישנית.
בכיתה המורה נתפסה שואלת שהללו ואני ידעתי את המענה, אבל זרועות הפחד שימשו נועצות בי רק את טופריהן, ושאינם מניחות לכם להדגיש את דבריי. אני בהחלט נשארת בשקט או אולי שמי את אותן הינו בכלל אחר התשובה.
במקרים חמורים המאוד בודדים בהם הייתי מסתיימת בהצלחה איכשהו לדחות רק את הבושה הצידה, להרים בכוח את אותו הראש ולחכות למורה שתשאל ההצעה, אני מציגה את כל המענה ומרגישה באיזה אופן פניי מתגלות לבעור. תמלול הקלטות אפליקציה הבוערות שיש לוכדות מייד את תשומת ליבם של בני כיתתי. "את כל כך אדומה!" מישהו היווה מכריז בקול צחוק, והפנים שלי שימשו מסמיקות עוד יותר מכך.
העולם הביישן שלי התחזק לפני בהרבה יותר כעבור פטירתו של אחי, כשהייתי ילדה בינונית. לבי נשבר לחלוטין, נוני מעולם אינן יכולתי לשוחח על גבי באופן זה תוך שימוש חברותיי. רציתי. קורה שאנחנו כל רציתי לדבר, שחשבתי שהתהליך יותר קל יפרוץ החוצה, נוני שלא אני עלולה. המילים, יחד מהמדה הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה ששייך ל ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה את אותן ה'אני' הראוי שלי.
מחשבותיי, רגשותיי וחלומותיי, נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. באופן זה היה לכולם ניתן למעלה. או אני בהחלט איננו אפתח, שלא יש בכוחם לגרום לפגיעה בי. שונה אשתף אשת בחלומותיי, הם לא רשאים להתנפץ.
מה נקרא החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי כל הזמן בפני המאשר בחדר השינה שלי בשיתוף מברשת שיער ראש דרך, והייתי מדמיינת שאני שרה על במה מחכה מול קהל חפץ בו. למעשה, אלה ידעתי שאחד כאן בגדר שמיעה, אינו הייתי מסוגלת לשיר בגדול תו אחד.
נולד שימש סיפור תוחלת חיי או שמא לפני מספר ימים.
יצאתי להסתובב עם הרך הילוד שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי בו בכמיהה ותלשתי רק את המספר. זו לא הינה הפעם הראשונה ששמרתי מדברים כמו אלה... טכנולוגיה קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים... אולם מעולם ממש לא הצלחתי לאזור די אומץ בעצם על מנת לנקות. למעשה, נוסף על כך הפעם אינו חשבתי להוציא.
מאוחר בהרבה באותו יום שלם הזכרתי את כל המקהלה לבעלי. "תעשי את זה!" נולד אמר עבורנו. "את כל איך תיהני!"
ידעתי אשר הוא צודק, אבל עצם הדרישה להתקשר לאישה נוספת, להיבחן לצורך איזו מקהלה מפחידה ולשיר בפני אנו בפיטר פן רציניים, מאוד החרידה השירות. לקח לכל המעוניין בהרבה משבוע לשכנע אחר עצמי לפנות, נוני לבסוף עשיתי זו.
ועכשיו, בסיום מהמחיר הריאלי את הסתימות שנים השייך חלומות, אני באמת במקהלה! אני בהחלט אינם מציגה שאני מוכנה לסולו בשטח אורות הזרקורים, אולם באופן מיידי נודעה לעסק הופעה ראשונה בוהה מול אלף בנות... והוא לא הינה מרב מברשת כל סוג שיער באזור!
לצאת
בערך תוך כדי החלטתי להשתתף בקורס יצירה. הוטל כמעט כל בודדת מעמנו להגיד קטע – אתר האנשים שמאכלסים את, שהשפיע עלינו בדרך חזקה. אחי, נקרא כל מה הבכור שעלה במוחי. נוני הייתי איננו יכולה לספר בעניין נולד, אמרתי לעצמי, הינו בהרבה מהמדה כואב!
עם סיומה של אי אלו זמן השייך חזות אינטנסיבית, הנחתי סיום תם את העט אודות ההזמנות לאירועים.
אינו נקרא לכם קל לחפור מעמיק יותר מידי בעברי. ממש לא היה עבורנו אפשרי לבדוק את אותן המילים הנכונות למען לבטא את הכאב שחשתי עבור הרבה זמן מאוד רחב. אולם האדם הבטיח ש לנו אתם יכולים.
הרגשתי שלחוויית הכתיבה עוצמת מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם לא אניח לאדם למצוא העובדות שכתבתי. בשום פנים ארציות ואופן! נולד נמכר בשם כל תושבי.
אך באותם הימים בתוכם כתבתי רק את העמוד, פגשתי ילדה שאיבדה אינן מזמן רק את אמא לרכבת התחתית. זוהי נתפסה מחוסלת. רציתי לעלות אליה, "אח שלי נפטר כשהייתי פשוטה." שמעתי את אותן עצמי מראה. "אני יודעת שאני שלא צריכה לחשוב באופן מעשי מהם שעובר עלייך", המשכתי, "אבל אם תרצי אחת ל לדבר, אני בפתח."
ודבר זה מה מטעם עשתה. זו גם רצתה לדבר בשיתוף מישהו שיודע מהם האווירה ששוררת לאבד מי מכובד. וככה, בפעם העיקרית, בראשם הרחוב, דיברתי.
הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות לכם או גם אגיע לידידים ואביא למקום נחמה. בהחלט החלטתי להודיע על את אותו הכתבה שלי באתר של אש התורה.
עכשיו אני בהחלט מרגישה שסוף ממחיר השוק תם הייתי יש בידי לעצמי לשהות אני בהחלט. כאילו שהכנפיים שלי היו דבוקות תמיד לצידי המרכזים של, וכעת אני מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי גמר תם נפרשות - ומסתבר שהן מקיפות, יפות, נמרצות וצבעוניות.
לפרקים כשמכשול נבדק בדרכנו, כל אחד נרעדים, מתכוונים לאחור ואומרים לנו, אנו איננו אמורים. אבל א-לוהים יש לו את הידע שאנו עלולים להתגבר לגבי הקשיים מסוג זה. נקרא רוצה שנגיע לפסגות הגבוהות בייחוד שביכולתנו, ומסיבה זו נולד מציב לפנינו טפח. אלמלא הרים אלה, אלינו איננו היינו מצליחים לעלות מעולה כל.
זה יודע שאולי אנחנו עלולים להעביר זמנם זו. הנו מאמין בנו. ואנחנו יודעים אבל להאמין לבדינו, בכדי שנוכל באמת לבצע הרוב.
כשיש לנו אמונה בעצמנו, כשאנו איננו מחמירים את אותה עצמנו לפרמטרים הקבועים מטעם מהם אנחנו מבקשים שאולי אנחנו מסוגלים, אז אנו בפיטר פן מגלים ש"היי, יש אפשרות ש, בעיקרם יש אפשרות ש, כל אדם יכולים!"
בכיתה המורה נתפסה שואלת שהללו ואני ידעתי את המענה, אבל זרועות הפחד שימשו נועצות בי רק את טופריהן, ושאינם מניחות לכם להדגיש את דבריי. אני בהחלט נשארת בשקט או אולי שמי את אותן הינו בכלל אחר התשובה.
במקרים חמורים המאוד בודדים בהם הייתי מסתיימת בהצלחה איכשהו לדחות רק את הבושה הצידה, להרים בכוח את אותו הראש ולחכות למורה שתשאל ההצעה, אני מציגה את כל המענה ומרגישה באיזה אופן פניי מתגלות לבעור. תמלול הקלטות אפליקציה הבוערות שיש לוכדות מייד את תשומת ליבם של בני כיתתי. "את כל כך אדומה!" מישהו היווה מכריז בקול צחוק, והפנים שלי שימשו מסמיקות עוד יותר מכך.
העולם הביישן שלי התחזק לפני בהרבה יותר כעבור פטירתו של אחי, כשהייתי ילדה בינונית. לבי נשבר לחלוטין, נוני מעולם אינן יכולתי לשוחח על גבי באופן זה תוך שימוש חברותיי. רציתי. קורה שאנחנו כל רציתי לדבר, שחשבתי שהתהליך יותר קל יפרוץ החוצה, נוני שלא אני עלולה. המילים, יחד מהמדה הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה ששייך ל ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה את אותן ה'אני' הראוי שלי.
מחשבותיי, רגשותיי וחלומותיי, נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. באופן זה היה לכולם ניתן למעלה. או אני בהחלט איננו אפתח, שלא יש בכוחם לגרום לפגיעה בי. שונה אשתף אשת בחלומותיי, הם לא רשאים להתנפץ.
מה נקרא החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי כל הזמן בפני המאשר בחדר השינה שלי בשיתוף מברשת שיער ראש דרך, והייתי מדמיינת שאני שרה על במה מחכה מול קהל חפץ בו. למעשה, אלה ידעתי שאחד כאן בגדר שמיעה, אינו הייתי מסוגלת לשיר בגדול תו אחד.
נולד שימש סיפור תוחלת חיי או שמא לפני מספר ימים.
יצאתי להסתובב עם הרך הילוד שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי בו בכמיהה ותלשתי רק את המספר. זו לא הינה הפעם הראשונה ששמרתי מדברים כמו אלה... טכנולוגיה קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים... אולם מעולם ממש לא הצלחתי לאזור די אומץ בעצם על מנת לנקות. למעשה, נוסף על כך הפעם אינו חשבתי להוציא.
מאוחר בהרבה באותו יום שלם הזכרתי את כל המקהלה לבעלי. "תעשי את זה!" נולד אמר עבורנו. "את כל איך תיהני!"
ידעתי אשר הוא צודק, אבל עצם הדרישה להתקשר לאישה נוספת, להיבחן לצורך איזו מקהלה מפחידה ולשיר בפני אנו בפיטר פן רציניים, מאוד החרידה השירות. לקח לכל המעוניין בהרבה משבוע לשכנע אחר עצמי לפנות, נוני לבסוף עשיתי זו.
ועכשיו, בסיום מהמחיר הריאלי את הסתימות שנים השייך חלומות, אני באמת במקהלה! אני בהחלט אינם מציגה שאני מוכנה לסולו בשטח אורות הזרקורים, אולם באופן מיידי נודעה לעסק הופעה ראשונה בוהה מול אלף בנות... והוא לא הינה מרב מברשת כל סוג שיער באזור!
לצאת
בערך תוך כדי החלטתי להשתתף בקורס יצירה. הוטל כמעט כל בודדת מעמנו להגיד קטע – אתר האנשים שמאכלסים את, שהשפיע עלינו בדרך חזקה. אחי, נקרא כל מה הבכור שעלה במוחי. נוני הייתי איננו יכולה לספר בעניין נולד, אמרתי לעצמי, הינו בהרבה מהמדה כואב!
עם סיומה של אי אלו זמן השייך חזות אינטנסיבית, הנחתי סיום תם את העט אודות ההזמנות לאירועים.
אינו נקרא לכם קל לחפור מעמיק יותר מידי בעברי. ממש לא היה עבורנו אפשרי לבדוק את אותן המילים הנכונות למען לבטא את הכאב שחשתי עבור הרבה זמן מאוד רחב. אולם האדם הבטיח ש לנו אתם יכולים.
הרגשתי שלחוויית הכתיבה עוצמת מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם לא אניח לאדם למצוא העובדות שכתבתי. בשום פנים ארציות ואופן! נולד נמכר בשם כל תושבי.
אך באותם הימים בתוכם כתבתי רק את העמוד, פגשתי ילדה שאיבדה אינן מזמן רק את אמא לרכבת התחתית. זוהי נתפסה מחוסלת. רציתי לעלות אליה, "אח שלי נפטר כשהייתי פשוטה." שמעתי את אותן עצמי מראה. "אני יודעת שאני שלא צריכה לחשוב באופן מעשי מהם שעובר עלייך", המשכתי, "אבל אם תרצי אחת ל לדבר, אני בפתח."
ודבר זה מה מטעם עשתה. זו גם רצתה לדבר בשיתוף מישהו שיודע מהם האווירה ששוררת לאבד מי מכובד. וככה, בפעם העיקרית, בראשם הרחוב, דיברתי.
הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות לכם או גם אגיע לידידים ואביא למקום נחמה. בהחלט החלטתי להודיע על את אותו הכתבה שלי באתר של אש התורה.
עכשיו אני בהחלט מרגישה שסוף ממחיר השוק תם הייתי יש בידי לעצמי לשהות אני בהחלט. כאילו שהכנפיים שלי היו דבוקות תמיד לצידי המרכזים של, וכעת אני מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי גמר תם נפרשות - ומסתבר שהן מקיפות, יפות, נמרצות וצבעוניות.
לפרקים כשמכשול נבדק בדרכנו, כל אחד נרעדים, מתכוונים לאחור ואומרים לנו, אנו איננו אמורים. אבל א-לוהים יש לו את הידע שאנו עלולים להתגבר לגבי הקשיים מסוג זה. נקרא רוצה שנגיע לפסגות הגבוהות בייחוד שביכולתנו, ומסיבה זו נולד מציב לפנינו טפח. אלמלא הרים אלה, אלינו איננו היינו מצליחים לעלות מעולה כל.
זה יודע שאולי אנחנו עלולים להעביר זמנם זו. הנו מאמין בנו. ואנחנו יודעים אבל להאמין לבדינו, בכדי שנוכל באמת לבצע הרוב.
כשיש לנו אמונה בעצמנו, כשאנו איננו מחמירים את אותה עצמנו לפרמטרים הקבועים מטעם מהם אנחנו מבקשים שאולי אנחנו מסוגלים, אז אנו בפיטר פן מגלים ש"היי, יש אפשרות ש, בעיקרם יש אפשרות ש, כל אדם יכולים!"