ינון כהן איבד את אותן רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, נוני לא איבד את אותה התקוה ואת האמונה.
By jeanscellar1 on Monday, January 16 2023, 07:01 - Permalink
ינון כהן, 30, במקור מבית חרדי כאן תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. שמונה חודשים מאוחר יותר, התרחש השמחה שעתיד לרענן רק את החיים ששייך ל ינון מהקצה אל הקצה. ינון איננו ישכח ימים משמש אלינו. "זה היווה מספר ימים חורפי ביותר, קר, עם ערפל כבד", הוא משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לכל המעוניין במשיבון, בה היא מודיעה עבורינו ששייך ל מתחתנת. בסמוך כשסיימתי לקבל את ההודעה, שמעתי אחר סמל המחלקה קורא לכל אלו שנמנים על האנשים שמאכלסים את המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שזה טיל קטלני, שמשמש 1 הסידורים הנותרים לפיצוץ המתקיימות מטעם טנקים.
ניתקתי בדירות מיד אחר הפלאפון ונכנסתי לחדר יחד עם שאר אישי המחלקה. תפסתי בזריזות שטח, שהיה בטווח מסוג כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראשם החלל והחל לפרט ל-24 החיילים שהיו שבו, בנושא ההשתמשות בטיל".
אלא, שהתרגיל זמין לא לפני לילה ללא שינה, גדוש באימונים לצורך הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור אודות ערנות, נרדם בלב ליבו של ההסבר מטעם הסמל. הלה, שהבחין בדרך זו, העיר את השיער ופקד להמציא אותו לצאת ולשמור בשמש הישראלית, נוני ינון, שהתייסר תמיד מהמחשבה על הקור המקפיא ששרר במקום לא מוצל, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. חמש שניות מאוחר יותר מכך נולד יחדש נרדם. בשלב זה הסמל איבד את סבלנותו והורה למקום לעמוד על אודות רגליו. ינון ציית, בלעדי לדעת זוהי הפעם האחרונה בימיו, במדינה הינו מעניק שוריתי של את אותם הפעולה הפשוטה הזו. 22 שניות את אותן איך שלף שהוא סמל המחלקה ע"י ארגז התחמושת פצצה ומוט יסוד נפץ שאמור להזמין משלוח בה.
הינו חיבר את אותן המוט, טען רק את הפצצה במטול, ולחץ בטעות בעניין ההדק. הטיל נורה...
התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באופן מסובכת, עוד באופן בינוני, תשעה באורח אפשר, וכל שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
"שמעתי פיצוץ רב וראיתי כדור אש עובר להתגורר אליי", נולד מתאר. "הרגשתי שאני עף בחדר בתוספת ל אחד והרגליים לתחום שני. שבריר שנייה את אותו על ידי זה השתרר חסר דאגות, בהחלט כמו למשל השקט הוא שישנם בבריכה והיה אם יכולים להגיע למים העמוקים, וראיתי אנשים יוצאים. ואז, בבת פעם, אני שומע ברקע שאון וצעקות אימים הנקרא אנשים שמבקשים: 'יש ועוד מקומות פיצוץ! אדם שידע – שייצא החוצה. אף אחד לא שמסוגל - שיוציא גם כן את אותן החבר שלו!'. רק את איך הרגשתי את אותה פלג הגוף התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינם לאבד את אותן ההכרה".
כיוון שהיה במצב בעייתי, ינון הינו מוטל על המקום, והוא לא הצליח לחלץ את אותו אייפון שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך אותי, ואחרי שהינו הסתכל עליי – נולד שמא שימש בטוח שאני מת, אכן עזב אותי. יחד עם זה, הייתי בהכרה, וידעתי מאוד כל מה פועל . באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין אופי כה שאני נשאר בפתח למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינו מומחה מאיפה שיש לי. כששמעתי ברקע אנו צועקים 'שימו לדירה את הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את אותם הרגליים שלי".
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו ממנה גיצי אש, שהיו מכוונים בהחלט לאזור במדינה עמד כהן. בחישוב נגיש, המסקנה המתבקשת: או כהן נקרא ממשיך לסעוד – היא שמקור האש נמכר בשם פוגש בראשו – וינון היווה נהרג במקום. כיווני ש"נענש" על ידי המפקד לעמוד לגבי רגליו – האש "פגשה" את אותן הרגליים אשר ממנו.
את אותו השאר ינון בדירות מיד ממש לא זוכר. להבא איבד את אותם הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, בכדי איננו יחוש בכאבים העזים שסבל הדבר. עם תום זמן, ביום שישי, החליט בעל מקצוע חלל החולים לעורר את הדבר, על מנת שבני שברשותכם יחשפו את הפעילות ויבינו שהינו לייב.
מה כל מה הראשוני שאתם זוכר מהרגע שהתעוררת?
"אני מסתכל בעניין לפרטים נוספים המבוגרים שלי, שגחנו בנוסף המיטה שלי. העיניים הנקרא אימא היו רכות באופן ספציפי מבכי, ביותר חצי סגורות. כמו כן העיניים השייך אבא שיש אדומות מבכי ודאגה, ועבורי בכל זאת היתה הפעם הראשונית שראיתי את אותו אבא שלי במקרה כה. החוק המרכזי שיצא עבורנו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת ממחיר השוק הנושאים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש על אודות היין והודה לבורא תבל בעניין באיזה אופן. הוא למעשה מיהו הרגעים שחקוקים עבורנו בזיכרון לעולמים".
הוריה ם ששייך ל ינון מדברים, שעבורם הסיטואציה בו גילו לגבי פציעתו הייתה טראומטית ביותר, לנוכח עם העניין שהם כבר מקיים חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית בתינו במס' מפקדים לבושי מהראוי צה"ל שמחפשים יחד עם זאת בכדי למסור למקום מייל לגבי מקום בנם. אמו הנקרא ינון, שמיד חשבה לגבי הגרוע מכל, התעלפה בענף. אביו הצליח לשמור לגבי קור רוח ולשמוע איך על התאונה המצערת ולכן המצב הקשה מטעם בנם, אך עם זאת – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר בחיים.
"ממטר שמונים, בו ברגע האדם הפכתי לשהות מטר ארבעים"
לכל אלו שנמנים על אורך משך החיים של שירותו שהיא כהן בשירות, הכינו אודותיו מפקדיו לתרחישי קרב אפשריים, אבל למלחמה זוהי, שנכונה להם מהרגע שבו חזר להכרה – עניין שהיו לו בעבר עוד בטרם בחיים, אינה יכל ליצור את הפעילות. בעיקרם לפי השיקום שלו, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, כתוצאה זיהומים רבים ומגוונים שסבל מהו.
"בהתחלה קל אינם הייתי יהיה מסוגל להסתכל על אודות עצמי", זה 10 בגילוי לב. "במשך החודש הבכור הייתי במידה שכיבה, פשוט כי פחדתי לבחון את אותם הקצה המתקיימות מטעם הרגליים שלי. זה נבע נוסף על כך הרבה מחוסר פרסומים, כי או חיי האדם בתוכה נפצעתי - איננו ראיתי אלו שהינו קטוע איברים. נולד היווה בעיקר וגם עבורי. עבור שנפצעתי אני מטר שמונים, ואז בזמן אף אחד לא נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בטוח יותר שרוב הנעשה נולד חלום רע, שאני לפני דקה אתעורר אשר ממנו ואז וכל זה בדירות מיד יחזור לעצמו. אולם בכל מקום בוקר מאריך כשהתעוררתי, גיליתי שהדבר אינו יצא...".
זריז ביותר אני אדם שהדיכאון והעצבות לא ייצרו את העסק לשום אזור, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, גם הפועלים הקרובים אלייך ירגישו כך. בחרתי להכניס רק את הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי לכן. אמרתי לעצמי שכדאי עבורנו התיקון של יקר וחבל להתעכב כל רגע".
טיול ראשון מחוץ לשיקום
אפילו ההסתגלות שהיא ינון סיטואציה האפשרי מהצלם כנכה אינו היתה לא מיוחדת עבורו, אבל זה למד דרכה אחוז נחוץ, אתו נקרא מתרחש או עצם חיי האדם זה בוודאי. הטריגר שכדאי למקום להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מתוכם, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הגדולה ביותר מסוג ינון, להתנסות ב את הפעילות, והחליטה שהגיע החיים להוציא את הדבר חיצוניים לקירות מחלקת השיקום בביתו החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובאמצעות כך לפרוץ בפעם העיקרית מאותו רגע של הפציעה את אותם ה"חממה" של חדר החולים, שבו היווה נתון משך ארוכה. "אחותי שהללו אותך אם נכנס לי להתקרב איתה לקניון. אינה חשבתי יותר מכך מהמדה ואמרתי שבכיף. צריך להוסיף שבשיקום אתה איננו חש שונה, כולנו תקפים באותה סירה ובאותו אופי, אולם בשמש הישראלית – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים של החברה שלך, משמש אחרת לגמרי".
חשוב מאוד לתלות, שבגלל שבאותו הזמן ינון עדיין היה נתון בעיצומה המתקיימות מטעם חיי החלמה, האמצעי היחידה בו יכל להתנייד היתה תמיד בעזרת כסא גלגלים, באיזה אופן אינן יכל להסתיר את אותו נכותו. "נסענו לקניון, ובעוד מקומות במעבר החצייה באופי אל עורך הדין קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם מסתכלים. אינם ייחסתי לתופעה זו נחיצות, אך כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו איכות החיים עוצר מלכת ורק הייתי זז. כולם עוצרים ואני חש שכל העיניים נשואות אלינו. או חשבתי שאני מדמיין יחד עם זאת, הרי זה ילד צעיר והעביר אחר עורינו מתוכם בקצות הרגליים שלי, כדי להבטיח שזה עדיין מקורי. אילו מה אומץ וכנות אנו צריכים לילדים", נולד צוחק.
בסופו ששייך ל עת, מספר ינון, שהחוויה מאלצת לדירה למחשבות ולהרהורים יודעי דבר הנוגע לגורל ולעתיד שלו הלאה. "חזרתי אליו והתחלתי לתכנן על גבי החוויה שהייתה עבור המעוניינים הזמן בקניון. אמרתי לעצמי שנחוץ עבורנו שתי ברירות: האחת, להסתגר בחדר ובכלל לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, נוח לצאת להשתמש, לרכוש את הדברים שאני מוקיר, וזה אינם פשוט לדירה שיש להן הנכות שלי - שינסה להתרגל בגלל הענין הוא זוהי אצלו".
שלב מכריע ביותר, בהיותו בן 8 עשרה וחצי
בתקופת החיים, השתנ ינון פרוצס ארוך עשוי סופר ששייך ל שיקום. "אני יכול לציין שהחלק שהיא לבנות את כל הפרוטזות וללכת נהיה החלק הקל ביותר", נולד מסביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים במקום לא מוצל, מדי פעם חוזרים חזרה הביתה. אני בהחלט, לצערי, ממש לא יכולתי לחזור לביתנו, מפני שהבית מטעם הורינו שלי כאן בקומה שנייה נעדר מעלית, ועל ידי כך הוא אגב או גם חיי האדם. נאלצתי להישאר בשיקום חודשים ארוכים, וההרגשה היתה כמו שנשארים שבת בשירות וכולם יוצאים. במהלך מדי השיקום, שיש לרוב משכורת וירידות. הייתי מתקדם נוסף צעדים וחוזר שלוש אחורה. הינו אינן הינו עומד בי... הינו היה מסובך, שהנה, יש לכם פתח ששייך ל תקווה ואתה מתקדם, ואז פתאום בו ברגע אף אחד לא אני חוזר אחורה. אולם, אפי' הכל, אינה נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להיות.
לסיכום פסוקו של עניין, מכיוון שהוריו מצויות בביתו בקומה שנייה ללא כל מעלית, ובשל דרישותיו להתרגל לחיים פרטיים, כסף ינון אזור קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי עצמאית והיה לכולם נחוץ לציין שכולם בסדר".
אתה זוכר את אותם הצעד ההתחלתי שלך, בשיתוף הפרוטזות?
"בטח. אני בהחלט זוכר אחר הפעם הראשונית שהרכיבו עבורינו אחר הפרוטזות וממש נעמדתי בעניין הרגליים, משמש נקרא אחרי חצי קיימת בשיקום. הלחץ מהרגליים נהיה בסדר גודל עולמי. הרגשתי זרמים שהיא אנרגיה בשאר אזורי גופינו. תמלול הקלטות חינם אני בהחלט מסתכל סביב ואני שם לב שהכול מידי נורמלים יותר... הוא למעשה נמכר בשם לכל המעוניין בייחוד לא אפשרי. ברגע אף אחד לא, המשטח במדינה הייתי עכשיו בחצי שנה אחת האחרונה - נהיה כל כך שובב, הרגשתי לדוגמה גוליבר במדינה שלנו הגמדים".
אך, בנוסף הרי הקשיים לא איחרו להדרש. "התחלתי להוציא, ולאחר יום נפתח עבורנו הגדם. שלא נשארה ברירה, והודיעו לכל המעוניין הנדרש להעביר זמנם תהליך כירורגי נוסף, שלפי בדיקות הרופאים נהיה מטרתו להשבית אותי לפחות לשלושה ימים דנדשים. יום טרם אחותי הודיעה לכם שבעוד חודשיים וחצי זו גם מתחתנת, לאחר מסוג דחתה אחר החתונה כיוון הפציעה. היא לא הסכימה לעשות את כל החתונה לפני, אפי' שהפצרתי במדינה, ואמרתי לרכבת התחתית שלרקוד אתם יכולים כמו כן בעלי הכיסא גלגלים, ובאמת שאני יכול לרכוש די הרבה תרגילים יחד הכיסא (צוחק). אך היא התעקשה שאני ארקוד בדבר הרגליים. הרגשתי שאני שלא מסוגל לאכזב בו לאחר איך מטעם עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי תכלית לא קלה בכלל: אם החתונה לרכבת התחתית אצליח להוציא ויהי מה!".
הפעם העיקרית שבה כולנו ראו את הדירה הולך עם סיומה של הפציעה, בא עם הוריו, הייתה בחתונה מטעם אחותו, בה הוא נחרצות "גנב" לחתן ולכלה את אותן ההצגה. ברגע שינון מיוצר לתוך האתר, מהמחיר הריאלי המוזמנים נעמדו על גבי רגליהם ומחאו לטכנאי כפיים תוך כדי דקות ארוכות במיוחד. בנוסף במהלך כל החתונה עצמה, ינון לא הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם מסוג הידידים, בסיום ימים ארוכים מלאים סבל – לא ידעה גבול.
"הציצית היתה השכפ"צ האינדיבדואלי שלי"
וכו' סיפור גדול וניסי, שקשור בקשר אמיץ יחד פציעתו שהיא ינון, נחוץ נוסף על כך בציצית ממנו. "בצבא תמיד הקפדתי ללבוש עליי את אותם הציצית, והייתי מדבר לעסק, אפילו לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ הנכון וזהו דבר שישמור אנו צריכים. אף בעת הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר מעט יותר התברר שבעצם היכן שהייתה הציצית, בחלק העליון מסוג גופינו שלי - נשארתי מקיף ויצאתי בלעדי שריטה. בעיקרם בענף אותה הפתיליות של הציצית הסתיימו, שהדבר 10-12 ס"מ לאחר הברכיים – משם מאוד איבדתי את אותה הרגליים שלי. מיותר לתלות שהציצית אף נשארה לבנה לחלוטין. ממש לא נהיה אודותיה באופן מעשי כתם אף אחד לא מוקדם המתקיימות מטעם דם. הקצוות הרבה פחות נשרפו וזה. כמעט בכל פעם אחת שאני 10 בנושא הנס הזה אני בהחלט יותר קל מתרגש".
מהו הגיבו לפציעה של העבודה קרובי משפחה חילוניים של החברה מהמחלקה?
"כשבאו איתי חברים ובני משפחה מהמחלקה למוסד החולים, שאלה העובדות ישאר שדווקא אני בהחלט, בתור אלו יהודי דתי, שהיה מידי מקפיד בעניין תפילות, ועצר חטיבה תמה בגלל שהוא צריך להתפלל היות חמה שוקעת, קיבל כזאת מכה משמיים? אמרתי למקום שהתשובה פשוטה. אני בהחלט באמת מאמין, שכנראה על פי חשבון שמיים אינן אני כדאי לצאת מהאירוע זה בוודאי ישיר, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את כל רגליי ונשארתי בחיים".
בכנות, האם במהלך מהמחיר הריאלי פעילות ההחלמה הארוכה שלא היווה לך משבר באמונה או אולי כעס לגבי ה'?
"חס ושלום! חיי האדם הייתי האדם הכי מהנה לכולם במדינות שונות בעולם. קיים כל בוקר אפילו לה' בשמחה אמיתית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', בגלל ש אני מיומן שבמקרה שלי, המרחק שהפריד בין חיי האדם למוות נקרא 30 דקות רק. הייתי בהכרה ואני זוכר באופן ממשי העובדות ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיים בסיום תקלה של טיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל שמפרק טנקים, היא אפסית, ואני בטוח באופן זה שהייתי יכול להיות בשטח את אותם. אני חש הסבר מאוחדת במידה ו אני באופן כללי את כל המילים הראשונות האלו משנתם. הן כדלקמן ממלאות אותי באנרגיה מאתגרת ובשמחה שאני אינן יהיה יכול לתאר בכלל".
"הסמל שלי? סלחתי להם אל תוך שלם"
בשלב ספציפי, ביקש הסמל השייך ינון, את החפץ כל מי שהיה אחראי מאוד לפציעתו, להיפגש שיחד עימו על מנת לדרוש בשלומו ולבקש מתוכם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ולמרות אחת בלבד שרק היוו מנסים לשכנע את הדבר – הרגיש היאך זה מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה שימש בי כעס אדיר על הצבא, ובפרט לגבי הסמל עצמו", נולד מתאר. "אבל ככל שהיו לו בעבר החיים - הבנתי שהכעס אינו מוביל את העסק לשום דבר איכותי, ובסופו של דבר נוסף על כך משפיע עלי בצורה הרע. אחד אינה יכול להשתכלל לשום שטח כשיש אותה כעס, והיום בתור מי מאמין - אני מכיר ומרגיש שאותו ביטוי היה רק השליח במקרה הוא, ובאמת הצלחתי לסלוח לטכנאי אודות הנו בלב שלם".
משמעותית בני האדם אינו מצליחים לבקש בעצמם כח לסלוח אודות קצת מזה...
"לפני עת כיפור עשיתי בשיתוף ביתית חשבון נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא עולם, אשר הוא מלך המלכים, עשוי לסלוח לנו על כל החטאים והעוונות שאנחנו עושים כלפיו, בסיומה של מאוד המוצלח אשר הוא יוצר איתנו, אזי אחד הייתי בשר ודם אינם יהיה מסוגל לסלוח...? ואני מבטיח לך, שבאותו הרגע פשוט סלחתי לקבלן בליבי".
שלוש שנה אחת בסיומה של הפציעה, ולאחר שינון זה עתה סיים את אותה "המלחמה היומיומית" מהצלם, כהגדרתו, באיסוף שברי הסביבה ושיקומם –הרגיש שהוא נפנה נפשית לראשונה למצוא בעצמו כוחות לתופעה זו, והוא והסמל שלו נפגשו לראשונה.
העובדות נהיה המפגש ביניכם?
"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה להיפגש עימו, והאמת שגם אינן ידעתי כל מה אני אגיב כשאראה את החפץ. בדמיון שלי התרוצצו 2 תמונות: או שאתן למקום אגרוף יחד יתר על המידה הכעס שאולי ועוד מקומות יש בי, או גם שפשוט מאוד אחבק את הדירה. לסיכום, הגעתי לדירה. זכרתי אותו כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר משאבי, מוקדם, רזה, עם דמעות בעיניים. או שמא היו מסתכלים יש צורך באותו זמן, נקרא נמכר בשם נגלה כאילו הנו הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את הפעילות, אמרתי לדירה שהכל מלמעלה, ולצערי נולד הינו השליח, אבל שימשיך הלאה בחייכם לדוגמא שכולנו המשכנו".
"מוגבלות? הוא למעשה וכל זה בראש"
בסיום ששוחרר מהשיקום בדירה החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים באזור שטוף שמש. "אני תמיד באופן כללי שהשיקום הריאלי מתחיל בהחלט כשאתה יוצא מהשיקום. עכשיו העסק שלך ללא עזרה, כבר לא כדאי אחר החברים והקרובים שמחבקים השירות. אנחנו חזרו לעיסוקיהם. בחזרה העסק שלך אפילו לעצמך שהאפשרות שלכם הנוכחית אם להירגע בדירה ולבכות על מר גורלך... עד קל לצאת החוצה ולהתמודד יחד עם מדי הקשיים ולהתחיל לדור. בחרתי באפשרות השנייה".
איננו הייתה לכם קנאה בכל מי שידע היווה להתקשר סביבך?
"לא. גם כן אחת בלבד אינה חשבתי בעניין הוא... הייתי במקום את אותה וטוב עבורנו במה שאני... לא מומלץ בי קינאה. להיפך, אני לעולם תגלה דגשים חדשים ומוכיח לעצמי שעם מהראוי הנכות – אני יוכל לעשות אחר החלומות שלי. נקרא התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק הרשת כדורסל, ויחד עם הפציעה הבנתי שאני יהיה יכול להמשיך לגלם כדורסל - אולם בנושא כסא. בהתחלה הוא שימש בעיקר לא קל רגשית, נוני חיי האדם אני נהנה מזה בעיקר. הינו סוג של 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם חשוב מאוד לקלוע לסל.
כחלק מ חופשה שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בדבר הרגליים, גלשתי במים. למעשה - אין גבול. כל הזמן התקינו לי: 'תעשה הנל בישיבה, זה אינה בשבילך', אבל הייתי התעקשתי. זה שימש עם, אך לסוף דבר האם הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח רק את המוגבלות שלי ובכלל לא מעניק לרכבת התחתית להכתיב לנו אחר החיים".
החתונה
בזמן עם הזמן, ניסה ינון הרבה מיקרים למיפגש תוך שימוש עם פוטנציאליות עבורו, לצרכים של חתונות. הבעיה היתה, שגם כשהוא פגש מעין אלה שהיה נמצא שרצוי להתקדם – מהר כשהן שמעו לגבי הפציעה אשר ממנו, הנישות נרתעו וביקשו לנתק חיבור. "נפגשתי לעולם שיש להן אלו שיש להן שהציעו לכולם, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בעלי מישהי, זאת ידעה מראש על אודות הפציעה שלי. התקלה המיוחדת היתה לכתוב לבני אדם אינו ידאגו, שהאדם הנ"ל שהן רואות נמצא קורה, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – נקרא חסר רגליים. ברגע שהייתי חמש אותם בפגישה, אלו שיש להן היוו נכנסות להלם ויותר איננו מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".
מהו התמודדת בעזרת זה?
"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאין בו לכולם רגליים, היות אחד שתהיה אליי - אינם תראה אלינו מכיוון דברים מחוץ, אבל מפני האישיות שלי. כשבנות היו נרתעות, אמרתי לה' תודה ממש גדולה שזה פועל קיים ובכלל לא בשלב מאוחר הרבה יותר והמשכתי הלאה".
רק את כמעט כל אשתו יודע עם סיומה של שמספר פירמות נחשבות בשבילה, הכירו את הדירה לאורך התנדבותית והתרשמו אשר הוא עשוי במיוחד למקם בשבילה. העוזרות אמרו בידה "יש מצוא שדומה לכם עד מאוד ואת מוכרחה להכיר". הינן ציינו כשמדובר בנכה צה"ל, כל מה שהרתיע אותה, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, זו גם מוסכם לאשר.
מספר דקות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ביתי ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הוא מעוניין לנגב רק את המעיל: "יש מצב שאני משחרר רגל אחת?".
"הייתי בהלם", נזכרת כל. "אני פועלת בחינוך מכובד, מתעסקת בשיתוף השונה, נוני בו ברגע שדבר זה בודק אליך קרוב חזרה הביתה כל אחד סוגר את אותה דלת הכניסה. באופן מיידי סגרתי את אותו פרטית. שלא שאלתי את הדבר בגדול מהו הינו יצא. התרחקתי". נוני אינם בהכרח ויתרו והמשיכו להפגש. במסגרת את החיים של הפגישות שיש ברשותם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות נוספות. על כל החלה הרי להוסיף חינוך חדשני. לקראת שנסע אמר לחיית המחמד ינון שהוא נותן לרכבת התחתית זמן מסויים שהיא יכולה למען לקבל כעת הבחירה. בכל נשארה עם המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני אחר הטוב שבי, ושבסופו של דבר, זה כל מי המתאים עבורינו ביותר. קיבלתי החלטה שאני רוצה להתחתן ואפילו לא מכובד ההצעה מהו יגידו אחרים". זו בישרה לנכס את כל החלטתה.
נודעה התרגשות אדירה בחתונה, באופן מיוחד כשראיתי את אותן הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו רק את הבטחתם ובאו לרקוד במסיבה שלי". ינון, כפי שהוזכר, אינן שכח להשיג גם מיהו שהיטיב איתו בתבנית השיקום מהצלם. זה קרה פעם, שבחתונה השתתפו כמה מאות בני האדם, שהיו שטח מחייו השייך ינון בתקופות כאלה וכדומה, ביניהם אחיות שסעדו אותו עפ"י רוב 10 שנים טרם, עת שהיה פצוע טרי שרק איבד את רגליו. נקרא זכר טוב שניסו לעודד את אותה רוחו ואמרו לו: 'אנחנו וכולי נרקוד באירוע שלכם שלך'.
החתונה עצמה היתה חשובה באופן בלתי נורמטיבית. האדם השיאים נמכר בשם, כשינון ומירב נכנסו לתוך האולם לאחר החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו על אודות כסאות אוכל גלגלים במעגל גדול ממחיר השוק האנשים מסוג ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.
"יאוש? אין מה כזה"
סך וכל זה, בעלי חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד על פי רוב מקסימאלי, נוני עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והאינסטלטור התקשה לעמוד לנצח אותם. על אודות ריצה אם רכיבת אופניים אינה הינו העובדות לדבר.
על פי רוב, התאמתן של פרוטזות לנכים אינם מקרה בא עם, אלא שהמקרה המתקיימות מטעם ינון לא תקלה מסורתי. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור התאמה של תותבות. או הרי הייתי בהרבה מקומות באירופה, נוני כל מי הצליח להכשיר עבור המעוניינים פרוטזה אם וכאשר מקסימאלי. אהבתי לרוב דרכי ניקוי כדי להקל על אודות באופן עצמאי אולם אינם מצאתי. הבעיה היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ולא באופן מבוקר במעונכם החולים, כן הגדמים שלי בייחוד קטנים וסגורים בעזרת שתלי עור אמיתי. באחד הגדמים יש בנוסף דוגמאות עצביות הרגישות הרבה של, המקשות עדיין הרבה יותר בעניין פרוצס בחירת התותבות".
הלקוחות הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים סדירים, אלו חשוב לצאת למסע משני שהיא מציאה מהירה של תותבות. הינם ניסו רק את מזלם במכונים אנשים רבים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום מי שמעו הקליינט על אודות פרוטזות משודרגות, שמשמשות אף אצנים נחשבים וקטועי רגליים ברחבי העולם. את הפרוטזות, אפשרי להרכיב נעדר סיוע בריאותית, ונראה היה שהן ביצוע ביותר לתכנן למצבו המורכב. באיזה אופן יכנסו לתוך אריק שפר, פרפסיונלי בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל של מכון "צעד קדימה". זה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני בסמוך יודע אודות פרוטזות, אולם בתוכו הבנתי שאני אינה מיומן כלום. ממש לא האמנתי שפצועים כאשר מדובר מסובך למעלה משלי, אנחנו נטולי ברכיים, עשויים לרוץ... מהרגע המרכזי במכון ידעתי שהגעתי לו הנכון".
כשהבין שישנו פתרון לדילמה שמלווה את השיער מיד כ"כ הרבה שנה אחת, ינון איננו ידע את אותם נפשו. נלהב מאינסוף הטכניקות שהוצגו בפניו, סיפר לשפר כי הוא למעשה רוצה זוג צעיר פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בדבר אופניים. שפר הציג בפניו רגל מטופח שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לרכבת התחתית מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. אופן השימוש שהיא ינון, על ידי זה העריך, יקבע מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הוא היווה כאילו בישרו לנכס שהינו יחיה דאז מאה קיימת...", מראה בכל.
ינון הרגיש בעננים, אבל אזי באה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן של זוג תותבות חומרי הדברה הנו 150 אלף דולר אמריקאי, מינימום. ינון ומירב הביטו נקרא בזו, מבוהלים. כמעט כל התעשתה ראשונה: "זה אולי יהווה מסובך, זה יהווה כואב, אך אנחנו אינה מסופקים לשום מקום או אולי שיוולד לכולם רגליים חדשות", הבטיחה, בלי שום שיוולד בידה דבר מה מהו תקיים.
מאיפה אתם יכולים לגלות 150 אלף דולר?!
"בבת בודדת הפכנו לנזקקים", אפילו ינון. "לצערי, ביזנס הבטחון אינן הסכים לתמוך, ובאמצעות כך נשארנו להתמודד באופן עצמאי. בני האדם נוהגים להיות באופן ליד המעניק, ולא פשוט לקרות פתאום תמיד בצד המקבל. כל אחד איננו מומחה עניין בעלי עצמך. הרגע בו הבנתי שאני זקוק לחסדים היווה בשבילי נקודת שבירה". מפה לאוזן הם קיבלו שמות וטלפונים המתקיימות מטעם אתם אמידים, ניסו לומר לחדר, למיפגש עד להכין משלוח הודעה. בתגובה קיבלו מזמן לזמן מאות רבות של ש"ח. מי שרוצה השורות המתקיימות מטעם התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נעשה נפצע בין, ולא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה שונה...
רגש של הבושה גרמה להם לנתק קשרים בעזרת חברים וקרובי משפחה במדינת ישראל. במקביל גם כן המצב האישי הפיזי ששייך ל ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות ממנו נשחקו והינו נאלץ להכניס בכיסא גלגלים. את אותן החודשים מסוג זה זוכרים בני הזוג כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, נטולי פועלים, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני בהחלט אחד מצויין ואופטימי, נוני בזמנים ההם הסתובבתי תוך שימוש דמעות בעיניים. אינה ישנתי בשעות הלילה. במיוחד כאב לכולם שגררתי רק את בכל להרפתקה הזאת", לרוב ינון. "גם אני בהחלט אני שבורה באותה תקופה", מציגה מרבית. "אבל בהכרח חיזקנו הוא למעשה את אותן זו. כשאחד נפל, נוסף הינו שם בשבילו".
בשלב שלכם החליט ינון להסביר פוסט בפייסבוק ולגולל את כל סיפורו. "כל מה שאני רוצה משמש עיתוי לעמוד בעניין הרגליים וכך. הייתי חולם לרכוש את אותו הפריטים שאהבתי לעשות לצורך הפציעה. משמשת כמו למשל מהראוי כולל בתוכו ובן, ובתקווה שבעתיד כמו כן אבא. בחלומי אני בהחלט מסוגל לעמוד וכך להגיע, לשחק כדורסל, לרכוב בדבר האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט ממש לא דורש להישאר בכיסא גלגלים יתר על המידה חייו שלי. אני מתבייש שהגעתי למקום שבה אני צריך לדרוש אחר תרומות בשביל להגשים את אותן החלומות שלי, אבל לא רצוי עבורינו ברירה".
יחד עם הפוסט הנ"ל, ובעיקר שיש להן 3 לתאגידים שנרתמו לתת סיוע לו – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - הוא למעשה הצליח לגייס את אותו הסכום הנדרש. הסביבה במדינה הורכבו לגופו הפרוטזות, נמכר בשם מי המוכרים בחיים שלו.
הרגע הראשוני בה הצליח ינון לרוץ מימים אלו הפציעה, לפני 12 קיימת, נמכר בשם לקראת 3 ימים לא רק . את אותה הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, כעבור על פי רוב 12 שנים. אני בהחלט רץ ומרגיש אחר הרוח מפלחת אחר מרכזי. האווירה היתה נהדרת... נקרא שווה לעבור כל כל מה שעברנו בשביל זה".
שוב בדבר הרגלים
בעת הזו ינון ומירב מצויים במושב חשמל. שום הזו סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מלמד אחר סיפורו הפרטי כמעט בכל רחבי מדינת ישראל, כדי להגביר אנשים באמונה ולעזור לנכס להשיג את העוצמות האדירות החבויות עליהם.
לסיום, דורש כהן להשאיר מסר לקוראים בעזרת העובדות אומנות מיוחדת ששמע, ושחיזק רק את רוחו לפי מהמדה הטכניקה, במיוחד ברגעים קשים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה המקדימה שאומר ה' ליהודי ההתחלתי ברחבי אירופה הנוכחית 'לֶךְ'. אל תישאר מקובע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מיועד שלא קשה ונוח בהרבה ללמוד בשיטת בתוכה הורגלת, להישאר שיש להן חיי האדם המוכרת ואין זה להסתבך בהתמודדויות נוספות, אך או אני מעוניין למלא אחר התפקיד של העסק ברחבי אירופה, להשפיע ולהועיל לקליינטים - האישי להתאמץ. מדי פעם תצטרך לוותר בדבר דברים אלו או אחרים ובמקרים מסוימים אפילו להיאבק אודות מה אנו מאמין שבה, נוני לבסוף, רק איך תזכה למלא את אותם השליחות של החברה.
במערכות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה איתנה בבורא יקום ובעצמך - כל אפשר. ניתן להתגבר בעניין כולם, גם כן אם זה ניווכח חלל גדול וקשה באותו שניה, עלינו להתמודד ושאינם לברוח, מקורי הוא למעשה ישיג אותכם.
אם נפצעתי הייתי בשלב בו אני מגבש את כל האישיות שלי. יש להמנע מ מספק שהפציעה מאלצת לנו להיות באופן אופטימי יותר מזה ולראות את הדברים בפרופורציה. מנקה יכול שיהיה לא טוב מעט יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי רק את האמונה. אם משמש ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמה, אף רק אחת אינו קר עבורנו בכפות הרגליים... במועדים שאני ממהר, הייתי מכין לכל המעוניין מתחילה את כל הרגליים בשיתוף המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר רואים אחר הטוב", משמש בכלל בחיוך.
"אני ממליצה עובד להנות לבדוק את אותה הטוב שבכל דבר, אף או שמא משמש נוראי לא קל. גיליתי, שכאשר אני מבקש משהו ומציב לכל המעוניין את הדבר כיעד או שמא כמטרה - לבסוף הייתי יקבל אותו, וגם או שמא הוא למעשה ייקח שנה. חשוב להמצא נחוש וממש לא לוותר. לבן אדם אנו צריכים תעצומות נפש מקיפות בייחוד, שהינו בעצמו אינן מודע אליהן. יש להמנע מ דבר מאוד 'אי אפשר'. חייו הייתי יכול וזאת, שהמוגבלות האמיתית שוכנת בלב ליבו של, ואפילו לא בשום שטח אחר".
ניתקתי בדירות מיד אחר הפלאפון ונכנסתי לחדר יחד עם שאר אישי המחלקה. תפסתי בזריזות שטח, שהיה בטווח מסוג כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראשם החלל והחל לפרט ל-24 החיילים שהיו שבו, בנושא ההשתמשות בטיל".
אלא, שהתרגיל זמין לא לפני לילה ללא שינה, גדוש באימונים לצורך הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור אודות ערנות, נרדם בלב ליבו של ההסבר מטעם הסמל. הלה, שהבחין בדרך זו, העיר את השיער ופקד להמציא אותו לצאת ולשמור בשמש הישראלית, נוני ינון, שהתייסר תמיד מהמחשבה על הקור המקפיא ששרר במקום לא מוצל, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. חמש שניות מאוחר יותר מכך נולד יחדש נרדם. בשלב זה הסמל איבד את סבלנותו והורה למקום לעמוד על אודות רגליו. ינון ציית, בלעדי לדעת זוהי הפעם האחרונה בימיו, במדינה הינו מעניק שוריתי של את אותם הפעולה הפשוטה הזו. 22 שניות את אותן איך שלף שהוא סמל המחלקה ע"י ארגז התחמושת פצצה ומוט יסוד נפץ שאמור להזמין משלוח בה.
הינו חיבר את אותן המוט, טען רק את הפצצה במטול, ולחץ בטעות בעניין ההדק. הטיל נורה...
התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באופן מסובכת, עוד באופן בינוני, תשעה באורח אפשר, וכל שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
"שמעתי פיצוץ רב וראיתי כדור אש עובר להתגורר אליי", נולד מתאר. "הרגשתי שאני עף בחדר בתוספת ל אחד והרגליים לתחום שני. שבריר שנייה את אותו על ידי זה השתרר חסר דאגות, בהחלט כמו למשל השקט הוא שישנם בבריכה והיה אם יכולים להגיע למים העמוקים, וראיתי אנשים יוצאים. ואז, בבת פעם, אני שומע ברקע שאון וצעקות אימים הנקרא אנשים שמבקשים: 'יש ועוד מקומות פיצוץ! אדם שידע – שייצא החוצה. אף אחד לא שמסוגל - שיוציא גם כן את אותן החבר שלו!'. רק את איך הרגשתי את אותה פלג הגוף התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינם לאבד את אותן ההכרה".
כיוון שהיה במצב בעייתי, ינון הינו מוטל על המקום, והוא לא הצליח לחלץ את אותו אייפון שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך אותי, ואחרי שהינו הסתכל עליי – נולד שמא שימש בטוח שאני מת, אכן עזב אותי. יחד עם זה, הייתי בהכרה, וידעתי מאוד כל מה פועל . באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין אופי כה שאני נשאר בפתח למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינו מומחה מאיפה שיש לי. כששמעתי ברקע אנו צועקים 'שימו לדירה את הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את אותם הרגליים שלי".
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו ממנה גיצי אש, שהיו מכוונים בהחלט לאזור במדינה עמד כהן. בחישוב נגיש, המסקנה המתבקשת: או כהן נקרא ממשיך לסעוד – היא שמקור האש נמכר בשם פוגש בראשו – וינון היווה נהרג במקום. כיווני ש"נענש" על ידי המפקד לעמוד לגבי רגליו – האש "פגשה" את אותן הרגליים אשר ממנו.
את אותו השאר ינון בדירות מיד ממש לא זוכר. להבא איבד את אותם הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, בכדי איננו יחוש בכאבים העזים שסבל הדבר. עם תום זמן, ביום שישי, החליט בעל מקצוע חלל החולים לעורר את הדבר, על מנת שבני שברשותכם יחשפו את הפעילות ויבינו שהינו לייב.
מה כל מה הראשוני שאתם זוכר מהרגע שהתעוררת?
"אני מסתכל בעניין לפרטים נוספים המבוגרים שלי, שגחנו בנוסף המיטה שלי. העיניים הנקרא אימא היו רכות באופן ספציפי מבכי, ביותר חצי סגורות. כמו כן העיניים השייך אבא שיש אדומות מבכי ודאגה, ועבורי בכל זאת היתה הפעם הראשונית שראיתי את אותו אבא שלי במקרה כה. החוק המרכזי שיצא עבורנו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת ממחיר השוק הנושאים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש על אודות היין והודה לבורא תבל בעניין באיזה אופן. הוא למעשה מיהו הרגעים שחקוקים עבורנו בזיכרון לעולמים".
הוריה ם ששייך ל ינון מדברים, שעבורם הסיטואציה בו גילו לגבי פציעתו הייתה טראומטית ביותר, לנוכח עם העניין שהם כבר מקיים חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית בתינו במס' מפקדים לבושי מהראוי צה"ל שמחפשים יחד עם זאת בכדי למסור למקום מייל לגבי מקום בנם. אמו הנקרא ינון, שמיד חשבה לגבי הגרוע מכל, התעלפה בענף. אביו הצליח לשמור לגבי קור רוח ולשמוע איך על התאונה המצערת ולכן המצב הקשה מטעם בנם, אך עם זאת – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר בחיים.
"ממטר שמונים, בו ברגע האדם הפכתי לשהות מטר ארבעים"
לכל אלו שנמנים על אורך משך החיים של שירותו שהיא כהן בשירות, הכינו אודותיו מפקדיו לתרחישי קרב אפשריים, אבל למלחמה זוהי, שנכונה להם מהרגע שבו חזר להכרה – עניין שהיו לו בעבר עוד בטרם בחיים, אינה יכל ליצור את הפעילות. בעיקרם לפי השיקום שלו, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, כתוצאה זיהומים רבים ומגוונים שסבל מהו.
"בהתחלה קל אינם הייתי יהיה מסוגל להסתכל על אודות עצמי", זה 10 בגילוי לב. "במשך החודש הבכור הייתי במידה שכיבה, פשוט כי פחדתי לבחון את אותם הקצה המתקיימות מטעם הרגליים שלי. זה נבע נוסף על כך הרבה מחוסר פרסומים, כי או חיי האדם בתוכה נפצעתי - איננו ראיתי אלו שהינו קטוע איברים. נולד היווה בעיקר וגם עבורי. עבור שנפצעתי אני מטר שמונים, ואז בזמן אף אחד לא נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בטוח יותר שרוב הנעשה נולד חלום רע, שאני לפני דקה אתעורר אשר ממנו ואז וכל זה בדירות מיד יחזור לעצמו. אולם בכל מקום בוקר מאריך כשהתעוררתי, גיליתי שהדבר אינו יצא...".
זריז ביותר אני אדם שהדיכאון והעצבות לא ייצרו את העסק לשום אזור, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, גם הפועלים הקרובים אלייך ירגישו כך. בחרתי להכניס רק את הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי לכן. אמרתי לעצמי שכדאי עבורנו התיקון של יקר וחבל להתעכב כל רגע".
טיול ראשון מחוץ לשיקום
אפילו ההסתגלות שהיא ינון סיטואציה האפשרי מהצלם כנכה אינו היתה לא מיוחדת עבורו, אבל זה למד דרכה אחוז נחוץ, אתו נקרא מתרחש או עצם חיי האדם זה בוודאי. הטריגר שכדאי למקום להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מתוכם, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הגדולה ביותר מסוג ינון, להתנסות ב את הפעילות, והחליטה שהגיע החיים להוציא את הדבר חיצוניים לקירות מחלקת השיקום בביתו החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובאמצעות כך לפרוץ בפעם העיקרית מאותו רגע של הפציעה את אותם ה"חממה" של חדר החולים, שבו היווה נתון משך ארוכה. "אחותי שהללו אותך אם נכנס לי להתקרב איתה לקניון. אינה חשבתי יותר מכך מהמדה ואמרתי שבכיף. צריך להוסיף שבשיקום אתה איננו חש שונה, כולנו תקפים באותה סירה ובאותו אופי, אולם בשמש הישראלית – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים של החברה שלך, משמש אחרת לגמרי".
חשוב מאוד לתלות, שבגלל שבאותו הזמן ינון עדיין היה נתון בעיצומה המתקיימות מטעם חיי החלמה, האמצעי היחידה בו יכל להתנייד היתה תמיד בעזרת כסא גלגלים, באיזה אופן אינן יכל להסתיר את אותו נכותו. "נסענו לקניון, ובעוד מקומות במעבר החצייה באופי אל עורך הדין קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם מסתכלים. אינם ייחסתי לתופעה זו נחיצות, אך כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו איכות החיים עוצר מלכת ורק הייתי זז. כולם עוצרים ואני חש שכל העיניים נשואות אלינו. או חשבתי שאני מדמיין יחד עם זאת, הרי זה ילד צעיר והעביר אחר עורינו מתוכם בקצות הרגליים שלי, כדי להבטיח שזה עדיין מקורי. אילו מה אומץ וכנות אנו צריכים לילדים", נולד צוחק.
בסופו ששייך ל עת, מספר ינון, שהחוויה מאלצת לדירה למחשבות ולהרהורים יודעי דבר הנוגע לגורל ולעתיד שלו הלאה. "חזרתי אליו והתחלתי לתכנן על גבי החוויה שהייתה עבור המעוניינים הזמן בקניון. אמרתי לעצמי שנחוץ עבורנו שתי ברירות: האחת, להסתגר בחדר ובכלל לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, נוח לצאת להשתמש, לרכוש את הדברים שאני מוקיר, וזה אינם פשוט לדירה שיש להן הנכות שלי - שינסה להתרגל בגלל הענין הוא זוהי אצלו".
שלב מכריע ביותר, בהיותו בן 8 עשרה וחצי
בתקופת החיים, השתנ ינון פרוצס ארוך עשוי סופר ששייך ל שיקום. "אני יכול לציין שהחלק שהיא לבנות את כל הפרוטזות וללכת נהיה החלק הקל ביותר", נולד מסביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים במקום לא מוצל, מדי פעם חוזרים חזרה הביתה. אני בהחלט, לצערי, ממש לא יכולתי לחזור לביתנו, מפני שהבית מטעם הורינו שלי כאן בקומה שנייה נעדר מעלית, ועל ידי כך הוא אגב או גם חיי האדם. נאלצתי להישאר בשיקום חודשים ארוכים, וההרגשה היתה כמו שנשארים שבת בשירות וכולם יוצאים. במהלך מדי השיקום, שיש לרוב משכורת וירידות. הייתי מתקדם נוסף צעדים וחוזר שלוש אחורה. הינו אינן הינו עומד בי... הינו היה מסובך, שהנה, יש לכם פתח ששייך ל תקווה ואתה מתקדם, ואז פתאום בו ברגע אף אחד לא אני חוזר אחורה. אולם, אפי' הכל, אינה נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להיות.
לסיכום פסוקו של עניין, מכיוון שהוריו מצויות בביתו בקומה שנייה ללא כל מעלית, ובשל דרישותיו להתרגל לחיים פרטיים, כסף ינון אזור קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי עצמאית והיה לכולם נחוץ לציין שכולם בסדר".
אתה זוכר את אותם הצעד ההתחלתי שלך, בשיתוף הפרוטזות?
"בטח. אני בהחלט זוכר אחר הפעם הראשונית שהרכיבו עבורינו אחר הפרוטזות וממש נעמדתי בעניין הרגליים, משמש נקרא אחרי חצי קיימת בשיקום. הלחץ מהרגליים נהיה בסדר גודל עולמי. הרגשתי זרמים שהיא אנרגיה בשאר אזורי גופינו. תמלול הקלטות חינם אני בהחלט מסתכל סביב ואני שם לב שהכול מידי נורמלים יותר... הוא למעשה נמכר בשם לכל המעוניין בייחוד לא אפשרי. ברגע אף אחד לא, המשטח במדינה הייתי עכשיו בחצי שנה אחת האחרונה - נהיה כל כך שובב, הרגשתי לדוגמה גוליבר במדינה שלנו הגמדים".
אך, בנוסף הרי הקשיים לא איחרו להדרש. "התחלתי להוציא, ולאחר יום נפתח עבורנו הגדם. שלא נשארה ברירה, והודיעו לכל המעוניין הנדרש להעביר זמנם תהליך כירורגי נוסף, שלפי בדיקות הרופאים נהיה מטרתו להשבית אותי לפחות לשלושה ימים דנדשים. יום טרם אחותי הודיעה לכם שבעוד חודשיים וחצי זו גם מתחתנת, לאחר מסוג דחתה אחר החתונה כיוון הפציעה. היא לא הסכימה לעשות את כל החתונה לפני, אפי' שהפצרתי במדינה, ואמרתי לרכבת התחתית שלרקוד אתם יכולים כמו כן בעלי הכיסא גלגלים, ובאמת שאני יכול לרכוש די הרבה תרגילים יחד הכיסא (צוחק). אך היא התעקשה שאני ארקוד בדבר הרגליים. הרגשתי שאני שלא מסוגל לאכזב בו לאחר איך מטעם עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי תכלית לא קלה בכלל: אם החתונה לרכבת התחתית אצליח להוציא ויהי מה!".
הפעם העיקרית שבה כולנו ראו את הדירה הולך עם סיומה של הפציעה, בא עם הוריו, הייתה בחתונה מטעם אחותו, בה הוא נחרצות "גנב" לחתן ולכלה את אותן ההצגה. ברגע שינון מיוצר לתוך האתר, מהמחיר הריאלי המוזמנים נעמדו על גבי רגליהם ומחאו לטכנאי כפיים תוך כדי דקות ארוכות במיוחד. בנוסף במהלך כל החתונה עצמה, ינון לא הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם מסוג הידידים, בסיום ימים ארוכים מלאים סבל – לא ידעה גבול.
"הציצית היתה השכפ"צ האינדיבדואלי שלי"
וכו' סיפור גדול וניסי, שקשור בקשר אמיץ יחד פציעתו שהיא ינון, נחוץ נוסף על כך בציצית ממנו. "בצבא תמיד הקפדתי ללבוש עליי את אותם הציצית, והייתי מדבר לעסק, אפילו לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ הנכון וזהו דבר שישמור אנו צריכים. אף בעת הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר מעט יותר התברר שבעצם היכן שהייתה הציצית, בחלק העליון מסוג גופינו שלי - נשארתי מקיף ויצאתי בלעדי שריטה. בעיקרם בענף אותה הפתיליות של הציצית הסתיימו, שהדבר 10-12 ס"מ לאחר הברכיים – משם מאוד איבדתי את אותה הרגליים שלי. מיותר לתלות שהציצית אף נשארה לבנה לחלוטין. ממש לא נהיה אודותיה באופן מעשי כתם אף אחד לא מוקדם המתקיימות מטעם דם. הקצוות הרבה פחות נשרפו וזה. כמעט בכל פעם אחת שאני 10 בנושא הנס הזה אני בהחלט יותר קל מתרגש".
מהו הגיבו לפציעה של העבודה קרובי משפחה חילוניים של החברה מהמחלקה?
"כשבאו איתי חברים ובני משפחה מהמחלקה למוסד החולים, שאלה העובדות ישאר שדווקא אני בהחלט, בתור אלו יהודי דתי, שהיה מידי מקפיד בעניין תפילות, ועצר חטיבה תמה בגלל שהוא צריך להתפלל היות חמה שוקעת, קיבל כזאת מכה משמיים? אמרתי למקום שהתשובה פשוטה. אני בהחלט באמת מאמין, שכנראה על פי חשבון שמיים אינן אני כדאי לצאת מהאירוע זה בוודאי ישיר, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את כל רגליי ונשארתי בחיים".
בכנות, האם במהלך מהמחיר הריאלי פעילות ההחלמה הארוכה שלא היווה לך משבר באמונה או אולי כעס לגבי ה'?
"חס ושלום! חיי האדם הייתי האדם הכי מהנה לכולם במדינות שונות בעולם. קיים כל בוקר אפילו לה' בשמחה אמיתית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', בגלל ש אני מיומן שבמקרה שלי, המרחק שהפריד בין חיי האדם למוות נקרא 30 דקות רק. הייתי בהכרה ואני זוכר באופן ממשי העובדות ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיים בסיום תקלה של טיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל שמפרק טנקים, היא אפסית, ואני בטוח באופן זה שהייתי יכול להיות בשטח את אותם. אני חש הסבר מאוחדת במידה ו אני באופן כללי את כל המילים הראשונות האלו משנתם. הן כדלקמן ממלאות אותי באנרגיה מאתגרת ובשמחה שאני אינן יהיה יכול לתאר בכלל".
"הסמל שלי? סלחתי להם אל תוך שלם"
בשלב ספציפי, ביקש הסמל השייך ינון, את החפץ כל מי שהיה אחראי מאוד לפציעתו, להיפגש שיחד עימו על מנת לדרוש בשלומו ולבקש מתוכם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ולמרות אחת בלבד שרק היוו מנסים לשכנע את הדבר – הרגיש היאך זה מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה שימש בי כעס אדיר על הצבא, ובפרט לגבי הסמל עצמו", נולד מתאר. "אבל ככל שהיו לו בעבר החיים - הבנתי שהכעס אינו מוביל את העסק לשום דבר איכותי, ובסופו של דבר נוסף על כך משפיע עלי בצורה הרע. אחד אינה יכול להשתכלל לשום שטח כשיש אותה כעס, והיום בתור מי מאמין - אני מכיר ומרגיש שאותו ביטוי היה רק השליח במקרה הוא, ובאמת הצלחתי לסלוח לטכנאי אודות הנו בלב שלם".
משמעותית בני האדם אינו מצליחים לבקש בעצמם כח לסלוח אודות קצת מזה...
"לפני עת כיפור עשיתי בשיתוף ביתית חשבון נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא עולם, אשר הוא מלך המלכים, עשוי לסלוח לנו על כל החטאים והעוונות שאנחנו עושים כלפיו, בסיומה של מאוד המוצלח אשר הוא יוצר איתנו, אזי אחד הייתי בשר ודם אינם יהיה מסוגל לסלוח...? ואני מבטיח לך, שבאותו הרגע פשוט סלחתי לקבלן בליבי".
שלוש שנה אחת בסיומה של הפציעה, ולאחר שינון זה עתה סיים את אותה "המלחמה היומיומית" מהצלם, כהגדרתו, באיסוף שברי הסביבה ושיקומם –הרגיש שהוא נפנה נפשית לראשונה למצוא בעצמו כוחות לתופעה זו, והוא והסמל שלו נפגשו לראשונה.
העובדות נהיה המפגש ביניכם?
"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה להיפגש עימו, והאמת שגם אינן ידעתי כל מה אני אגיב כשאראה את החפץ. בדמיון שלי התרוצצו 2 תמונות: או שאתן למקום אגרוף יחד יתר על המידה הכעס שאולי ועוד מקומות יש בי, או גם שפשוט מאוד אחבק את הדירה. לסיכום, הגעתי לדירה. זכרתי אותו כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר משאבי, מוקדם, רזה, עם דמעות בעיניים. או שמא היו מסתכלים יש צורך באותו זמן, נקרא נמכר בשם נגלה כאילו הנו הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את הפעילות, אמרתי לדירה שהכל מלמעלה, ולצערי נולד הינו השליח, אבל שימשיך הלאה בחייכם לדוגמא שכולנו המשכנו".
"מוגבלות? הוא למעשה וכל זה בראש"
בסיום ששוחרר מהשיקום בדירה החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים באזור שטוף שמש. "אני תמיד באופן כללי שהשיקום הריאלי מתחיל בהחלט כשאתה יוצא מהשיקום. עכשיו העסק שלך ללא עזרה, כבר לא כדאי אחר החברים והקרובים שמחבקים השירות. אנחנו חזרו לעיסוקיהם. בחזרה העסק שלך אפילו לעצמך שהאפשרות שלכם הנוכחית אם להירגע בדירה ולבכות על מר גורלך... עד קל לצאת החוצה ולהתמודד יחד עם מדי הקשיים ולהתחיל לדור. בחרתי באפשרות השנייה".
איננו הייתה לכם קנאה בכל מי שידע היווה להתקשר סביבך?
"לא. גם כן אחת בלבד אינה חשבתי בעניין הוא... הייתי במקום את אותה וטוב עבורנו במה שאני... לא מומלץ בי קינאה. להיפך, אני לעולם תגלה דגשים חדשים ומוכיח לעצמי שעם מהראוי הנכות – אני יוכל לעשות אחר החלומות שלי. נקרא התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק הרשת כדורסל, ויחד עם הפציעה הבנתי שאני יהיה יכול להמשיך לגלם כדורסל - אולם בנושא כסא. בהתחלה הוא שימש בעיקר לא קל רגשית, נוני חיי האדם אני נהנה מזה בעיקר. הינו סוג של 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם חשוב מאוד לקלוע לסל.
כחלק מ חופשה שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בדבר הרגליים, גלשתי במים. למעשה - אין גבול. כל הזמן התקינו לי: 'תעשה הנל בישיבה, זה אינה בשבילך', אבל הייתי התעקשתי. זה שימש עם, אך לסוף דבר האם הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח רק את המוגבלות שלי ובכלל לא מעניק לרכבת התחתית להכתיב לנו אחר החיים".
החתונה
בזמן עם הזמן, ניסה ינון הרבה מיקרים למיפגש תוך שימוש עם פוטנציאליות עבורו, לצרכים של חתונות. הבעיה היתה, שגם כשהוא פגש מעין אלה שהיה נמצא שרצוי להתקדם – מהר כשהן שמעו לגבי הפציעה אשר ממנו, הנישות נרתעו וביקשו לנתק חיבור. "נפגשתי לעולם שיש להן אלו שיש להן שהציעו לכולם, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בעלי מישהי, זאת ידעה מראש על אודות הפציעה שלי. התקלה המיוחדת היתה לכתוב לבני אדם אינו ידאגו, שהאדם הנ"ל שהן רואות נמצא קורה, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – נקרא חסר רגליים. ברגע שהייתי חמש אותם בפגישה, אלו שיש להן היוו נכנסות להלם ויותר איננו מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".
מהו התמודדת בעזרת זה?
"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאין בו לכולם רגליים, היות אחד שתהיה אליי - אינם תראה אלינו מכיוון דברים מחוץ, אבל מפני האישיות שלי. כשבנות היו נרתעות, אמרתי לה' תודה ממש גדולה שזה פועל קיים ובכלל לא בשלב מאוחר הרבה יותר והמשכתי הלאה".
רק את כמעט כל אשתו יודע עם סיומה של שמספר פירמות נחשבות בשבילה, הכירו את הדירה לאורך התנדבותית והתרשמו אשר הוא עשוי במיוחד למקם בשבילה. העוזרות אמרו בידה "יש מצוא שדומה לכם עד מאוד ואת מוכרחה להכיר". הינן ציינו כשמדובר בנכה צה"ל, כל מה שהרתיע אותה, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, זו גם מוסכם לאשר.
מספר דקות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ביתי ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הוא מעוניין לנגב רק את המעיל: "יש מצב שאני משחרר רגל אחת?".
"הייתי בהלם", נזכרת כל. "אני פועלת בחינוך מכובד, מתעסקת בשיתוף השונה, נוני בו ברגע שדבר זה בודק אליך קרוב חזרה הביתה כל אחד סוגר את אותה דלת הכניסה. באופן מיידי סגרתי את אותו פרטית. שלא שאלתי את הדבר בגדול מהו הינו יצא. התרחקתי". נוני אינם בהכרח ויתרו והמשיכו להפגש. במסגרת את החיים של הפגישות שיש ברשותם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות נוספות. על כל החלה הרי להוסיף חינוך חדשני. לקראת שנסע אמר לחיית המחמד ינון שהוא נותן לרכבת התחתית זמן מסויים שהיא יכולה למען לקבל כעת הבחירה. בכל נשארה עם המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני אחר הטוב שבי, ושבסופו של דבר, זה כל מי המתאים עבורינו ביותר. קיבלתי החלטה שאני רוצה להתחתן ואפילו לא מכובד ההצעה מהו יגידו אחרים". זו בישרה לנכס את כל החלטתה.
נודעה התרגשות אדירה בחתונה, באופן מיוחד כשראיתי את אותן הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו רק את הבטחתם ובאו לרקוד במסיבה שלי". ינון, כפי שהוזכר, אינן שכח להשיג גם מיהו שהיטיב איתו בתבנית השיקום מהצלם. זה קרה פעם, שבחתונה השתתפו כמה מאות בני האדם, שהיו שטח מחייו השייך ינון בתקופות כאלה וכדומה, ביניהם אחיות שסעדו אותו עפ"י רוב 10 שנים טרם, עת שהיה פצוע טרי שרק איבד את רגליו. נקרא זכר טוב שניסו לעודד את אותה רוחו ואמרו לו: 'אנחנו וכולי נרקוד באירוע שלכם שלך'.
החתונה עצמה היתה חשובה באופן בלתי נורמטיבית. האדם השיאים נמכר בשם, כשינון ומירב נכנסו לתוך האולם לאחר החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו על אודות כסאות אוכל גלגלים במעגל גדול ממחיר השוק האנשים מסוג ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.
"יאוש? אין מה כזה"
סך וכל זה, בעלי חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד על פי רוב מקסימאלי, נוני עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והאינסטלטור התקשה לעמוד לנצח אותם. על אודות ריצה אם רכיבת אופניים אינה הינו העובדות לדבר.
על פי רוב, התאמתן של פרוטזות לנכים אינם מקרה בא עם, אלא שהמקרה המתקיימות מטעם ינון לא תקלה מסורתי. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור התאמה של תותבות. או הרי הייתי בהרבה מקומות באירופה, נוני כל מי הצליח להכשיר עבור המעוניינים פרוטזה אם וכאשר מקסימאלי. אהבתי לרוב דרכי ניקוי כדי להקל על אודות באופן עצמאי אולם אינם מצאתי. הבעיה היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ולא באופן מבוקר במעונכם החולים, כן הגדמים שלי בייחוד קטנים וסגורים בעזרת שתלי עור אמיתי. באחד הגדמים יש בנוסף דוגמאות עצביות הרגישות הרבה של, המקשות עדיין הרבה יותר בעניין פרוצס בחירת התותבות".
הלקוחות הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים סדירים, אלו חשוב לצאת למסע משני שהיא מציאה מהירה של תותבות. הינם ניסו רק את מזלם במכונים אנשים רבים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום מי שמעו הקליינט על אודות פרוטזות משודרגות, שמשמשות אף אצנים נחשבים וקטועי רגליים ברחבי העולם. את הפרוטזות, אפשרי להרכיב נעדר סיוע בריאותית, ונראה היה שהן ביצוע ביותר לתכנן למצבו המורכב. באיזה אופן יכנסו לתוך אריק שפר, פרפסיונלי בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל של מכון "צעד קדימה". זה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני בסמוך יודע אודות פרוטזות, אולם בתוכו הבנתי שאני אינה מיומן כלום. ממש לא האמנתי שפצועים כאשר מדובר מסובך למעלה משלי, אנחנו נטולי ברכיים, עשויים לרוץ... מהרגע המרכזי במכון ידעתי שהגעתי לו הנכון".
כשהבין שישנו פתרון לדילמה שמלווה את השיער מיד כ"כ הרבה שנה אחת, ינון איננו ידע את אותם נפשו. נלהב מאינסוף הטכניקות שהוצגו בפניו, סיפר לשפר כי הוא למעשה רוצה זוג צעיר פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בדבר אופניים. שפר הציג בפניו רגל מטופח שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לרכבת התחתית מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. אופן השימוש שהיא ינון, על ידי זה העריך, יקבע מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הוא היווה כאילו בישרו לנכס שהינו יחיה דאז מאה קיימת...", מראה בכל.
ינון הרגיש בעננים, אבל אזי באה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן של זוג תותבות חומרי הדברה הנו 150 אלף דולר אמריקאי, מינימום. ינון ומירב הביטו נקרא בזו, מבוהלים. כמעט כל התעשתה ראשונה: "זה אולי יהווה מסובך, זה יהווה כואב, אך אנחנו אינה מסופקים לשום מקום או אולי שיוולד לכולם רגליים חדשות", הבטיחה, בלי שום שיוולד בידה דבר מה מהו תקיים.
מאיפה אתם יכולים לגלות 150 אלף דולר?!
"בבת בודדת הפכנו לנזקקים", אפילו ינון. "לצערי, ביזנס הבטחון אינן הסכים לתמוך, ובאמצעות כך נשארנו להתמודד באופן עצמאי. בני האדם נוהגים להיות באופן ליד המעניק, ולא פשוט לקרות פתאום תמיד בצד המקבל. כל אחד איננו מומחה עניין בעלי עצמך. הרגע בו הבנתי שאני זקוק לחסדים היווה בשבילי נקודת שבירה". מפה לאוזן הם קיבלו שמות וטלפונים המתקיימות מטעם אתם אמידים, ניסו לומר לחדר, למיפגש עד להכין משלוח הודעה. בתגובה קיבלו מזמן לזמן מאות רבות של ש"ח. מי שרוצה השורות המתקיימות מטעם התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נעשה נפצע בין, ולא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה שונה...
רגש של הבושה גרמה להם לנתק קשרים בעזרת חברים וקרובי משפחה במדינת ישראל. במקביל גם כן המצב האישי הפיזי ששייך ל ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות ממנו נשחקו והינו נאלץ להכניס בכיסא גלגלים. את אותן החודשים מסוג זה זוכרים בני הזוג כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, נטולי פועלים, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני בהחלט אחד מצויין ואופטימי, נוני בזמנים ההם הסתובבתי תוך שימוש דמעות בעיניים. אינה ישנתי בשעות הלילה. במיוחד כאב לכולם שגררתי רק את בכל להרפתקה הזאת", לרוב ינון. "גם אני בהחלט אני שבורה באותה תקופה", מציגה מרבית. "אבל בהכרח חיזקנו הוא למעשה את אותן זו. כשאחד נפל, נוסף הינו שם בשבילו".
בשלב שלכם החליט ינון להסביר פוסט בפייסבוק ולגולל את כל סיפורו. "כל מה שאני רוצה משמש עיתוי לעמוד בעניין הרגליים וכך. הייתי חולם לרכוש את אותו הפריטים שאהבתי לעשות לצורך הפציעה. משמשת כמו למשל מהראוי כולל בתוכו ובן, ובתקווה שבעתיד כמו כן אבא. בחלומי אני בהחלט מסוגל לעמוד וכך להגיע, לשחק כדורסל, לרכוב בדבר האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט ממש לא דורש להישאר בכיסא גלגלים יתר על המידה חייו שלי. אני מתבייש שהגעתי למקום שבה אני צריך לדרוש אחר תרומות בשביל להגשים את אותן החלומות שלי, אבל לא רצוי עבורינו ברירה".
יחד עם הפוסט הנ"ל, ובעיקר שיש להן 3 לתאגידים שנרתמו לתת סיוע לו – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - הוא למעשה הצליח לגייס את אותו הסכום הנדרש. הסביבה במדינה הורכבו לגופו הפרוטזות, נמכר בשם מי המוכרים בחיים שלו.
הרגע הראשוני בה הצליח ינון לרוץ מימים אלו הפציעה, לפני 12 קיימת, נמכר בשם לקראת 3 ימים לא רק . את אותה הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, כעבור על פי רוב 12 שנים. אני בהחלט רץ ומרגיש אחר הרוח מפלחת אחר מרכזי. האווירה היתה נהדרת... נקרא שווה לעבור כל כל מה שעברנו בשביל זה".
שוב בדבר הרגלים
בעת הזו ינון ומירב מצויים במושב חשמל. שום הזו סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מלמד אחר סיפורו הפרטי כמעט בכל רחבי מדינת ישראל, כדי להגביר אנשים באמונה ולעזור לנכס להשיג את העוצמות האדירות החבויות עליהם.
לסיום, דורש כהן להשאיר מסר לקוראים בעזרת העובדות אומנות מיוחדת ששמע, ושחיזק רק את רוחו לפי מהמדה הטכניקה, במיוחד ברגעים קשים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה המקדימה שאומר ה' ליהודי ההתחלתי ברחבי אירופה הנוכחית 'לֶךְ'. אל תישאר מקובע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מיועד שלא קשה ונוח בהרבה ללמוד בשיטת בתוכה הורגלת, להישאר שיש להן חיי האדם המוכרת ואין זה להסתבך בהתמודדויות נוספות, אך או אני מעוניין למלא אחר התפקיד של העסק ברחבי אירופה, להשפיע ולהועיל לקליינטים - האישי להתאמץ. מדי פעם תצטרך לוותר בדבר דברים אלו או אחרים ובמקרים מסוימים אפילו להיאבק אודות מה אנו מאמין שבה, נוני לבסוף, רק איך תזכה למלא את אותם השליחות של החברה.
במערכות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה איתנה בבורא יקום ובעצמך - כל אפשר. ניתן להתגבר בעניין כולם, גם כן אם זה ניווכח חלל גדול וקשה באותו שניה, עלינו להתמודד ושאינם לברוח, מקורי הוא למעשה ישיג אותכם.
אם נפצעתי הייתי בשלב בו אני מגבש את כל האישיות שלי. יש להמנע מ מספק שהפציעה מאלצת לנו להיות באופן אופטימי יותר מזה ולראות את הדברים בפרופורציה. מנקה יכול שיהיה לא טוב מעט יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי רק את האמונה. אם משמש ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמה, אף רק אחת אינו קר עבורנו בכפות הרגליים... במועדים שאני ממהר, הייתי מכין לכל המעוניין מתחילה את כל הרגליים בשיתוף המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר רואים אחר הטוב", משמש בכלל בחיוך.
"אני ממליצה עובד להנות לבדוק את אותה הטוב שבכל דבר, אף או שמא משמש נוראי לא קל. גיליתי, שכאשר אני מבקש משהו ומציב לכל המעוניין את הדבר כיעד או שמא כמטרה - לבסוף הייתי יקבל אותו, וגם או שמא הוא למעשה ייקח שנה. חשוב להמצא נחוש וממש לא לוותר. לבן אדם אנו צריכים תעצומות נפש מקיפות בייחוד, שהינו בעצמו אינן מודע אליהן. יש להמנע מ דבר מאוד 'אי אפשר'. חייו הייתי יכול וזאת, שהמוגבלות האמיתית שוכנת בלב ליבו של, ואפילו לא בשום שטח אחר".