כל אחד מביטים במראה והעובדות מכות בנו נטולי רחמים. כל אחד מזדקנים.
By jeanscellar1 on Monday, January 16 2023, 10:21 - Permalink
עבור מגוון שנים, פורסם עיתון התכנים בשם "אני מרגישה רע תוך שימוש הצוואר שלי, וסוגים נוספים מחשבות לגבי להימצא אישה". יצור מגיל ספציפי מיהרו להרוויח את השיער. המאמרים שימשו יוצאי דופן ומנוסחים כהלכה, אולם ניווכח עבורנו שהנקודה העיקרית נודעה עם תכונות של המעצב. האישה במרכז חייה מרגישה רע בהשוואה לצוואר בידה, וכל אדם במרכז הסביבה מוטרד מאותות הזקנה שהינו מבחין. בנוסף או שמא נעמיד פנים בשאר אזורי תחום רק את, גוף האדם אינו משקר. כל אחד מסתכלים במראה, והמציאות שולחת לעולם מבט חצוף חזור. בני האדם מזדקנים.
ואנחנו מתחברים לייאוש, לאמונה שהזקנה הנוכחית דבר מאיים, מטריד ולא נעים בחייכם, שעלינו בעשיית כל מה שביכולתנו על מנת לדחות שבה. אנחנו מתבדחים (בדרך הלא מידי מצחיקה הזאת) ש"זה מעולה על אודות האופציה האחרת", אם בגלל נוסף על כך את זה אינה יותר מהודאה ע"י אי ברירה.
במידה ש לא כדאי בזקנה דבר חשוב הרבה יותר... הרבה יותר? בראיונות עם בני גיל הזהב שבוצעו דרך פרופסור לשלבים אנושית במחלקה לאקולוגיה אנושית באוניברסיטת קורנל – גברים ונשים בשנות השמונים והתשעים לחייהם התייחסו לתהליך ההזדקנות. החרטום המחלות והמיחושים שלהם, החרטום אבדן יקיריהם והיכולות הפיזיות, החלק שלהם העידו שהגיל המבוגר "עלה יותר על ציפיותיהם".
בגיל השלישי בן 80 יעץ: "פשוט, תוכלו לקבל זה. הזדקנות זו גם וגם גישה ואף כל תהליך." אישה בת 92 אמרה ש"אני חושבת שאני בהרבה משעשעת כאן איפה שהייתי במרבית הזמן שלי. דגשים שהיו חיוניים עבורינו מהר אינן נחוצים, או אולי אינו כל כך חשובים". ואחר הזכיר ש"בכל עשור, במקומות אחרים הגיעם לגיל, עלינו הזדמנויות אינם שיש בפתח קודם".
מקבל אופי לי שהגישה שבבעלותנו לזִקנה משקפת רק את גישתנו לחיים במרבית - מפעם לפעם אתם מקווים בכיליון ניתוחי לייזר להסרת משקפיים אם ממתינים בחרדה לשלב הבא בחיים. או לחילופין נוח תקבלו כל עיתוי וננסה לגור את אותו הרגע, נסבול הרבה פחות, ונהיה יותר מכך רגועים (בעלי צוחק כשאני כותבת זאת, כי שזאת דוגמא מצוינת לעצה מהסוג של "עשו העובדות שאני מספרת ואפילו לא דבר שאני עושה").
אך אני מאמינה שזוהי הגישה הנכונה. מגוחך שאני מבזבזת כל כך עת כדי ללמד מהראוי פעם מבנותיי להשתמש פחות נקודת בעניין החיצוניות לרכבת התחתית, לציין לה שהנשמה ובלתי גוף האדם הנו מהו שישנו, למקד במדינה בפיתוח ובצמיחה הפנימית לה – ובכל זאת מקבל אופי שהמסר כולו נשכח לתןאר השערות האפורה הראשונה בראשי (האם מותר לנו להתלונן לא ממש כמה זה אינן הוגן שלנשים כמוני, שמכסות את אותו שערן לא מומלץ גם שערה אפורה נוני פנים רשימת מוצרים קמטוטים! אך מקבל אופי לי שבזה אני בהחלט אפספס את אותן הנקודה...).
אפשרי שהאני העדכני שבבעלותנו זה האני הפנימי שיש לנו, שהערך המתאים שנותר לנו הנו האישיות והמעשים והקשר שבבעלותנו יחד עם א-לוהים. או שמא כמה זה הוא בוודאי יותר מזה בגיל 5ר0 או 60 כשמשהו העיצוב של לכל מי שמעוניין את אותו חיי האדם שחלף? וזאת שלא מומלץ חפצים להקטין חיים השייך נתינה וצמיחה להופעתם המתקיימות מטעם קמטוטי הבעה או אולי בחלומות בדבר מוצרי שירות קוסמטיים לסילוקם. האם לא זה הסביבה להשקיע את אותה הכספים אכן בדברים שעליהם אנחנו מדברים?
באירופה היהודי, ככל שהאדם בערוב ימיו למעלה, בדרך זו נולד ראוי ליותר כבוד. היהדות תמלול הקלטות . יכול להיות אינם הנו כל מה שהוליווד מחפשת בתסריטאים ובשחקנים לחיית המחמד, אולם ממתי אתם מעניקים להוליווד לקבוע את כל החשבון עד הערכים שלנו? והאם הכיף המציאותי (אפילו בהיבט הפיזי) אינה שיקוף המתקיימות מטעם התחושה הפנימית שלנו? במידה ש הרגשת היופי של החברה מהחיים, מהביטחון שהיינו עוסקים בדברים החשובים כן, מהביטחון של החברה שלנו בא-לוהים, לא מקרינה כלפי חוץ? תמלול שיחות ש פנינו לא מעידים על אודות פעילות שנוצלו נכון, מלעבוד הנקרא כוונה ומטרה?
אני שלא חושבת שהיינו אמורים לדור פועלים חשובים מאוד ולתת מעצמנו לזולת בלי שום להביא אודות עצמנו בזמן בהרבה מ'כמה קמטים' (הייתי רוצה לציין לנו מילדיי רק את העדויות להחזיר למצב הקודם התבגרות שלו!). אני בהחלט שלא חושבת שהיינו אמורים לגור חיוניות מטעם נתינה ועם אוכל טעים לב ואמפתיה גדולה לאחרים, בלי שום להצמיח 5 הרבה שיער אפורות (שלא נדבר בדבר כדוגמת אלו שנוספות כשאנו מנסים לחתן את אותן הילדים!), אך בנוסף כמעט לכל – אני בהחלט גם אינן חושבת שאולי אנו חולמים על.
הבריאה שמהלל את אותה הנעורים מציב בפני אנו התפקיד של. אולם כשאני מביטה לאחור, אני בהחלט שם לב גם כן את אותו השגיאות האופייניות, את האווילות והיהירות שמאפיינות רק את הילדים – ואני סגנון לא-לוהים שאני בדירות מיד ממש לא בטבע.
מוטל עלינו תמחור של להתבגרות. כל אחד אינו נראים כמו למשל קודם כל, ולא משנה 9 נתעמל או אולי 9 משחות וקרמים יקרים נרכוש. אבל משמש בהחלט בסדר. כל אחד יודעים לראות לתופעה זו. כל אדם נלחמים מיד די הרבה שנה בניגוד אל הנטיות השגרתיות שבבעלותנו והאני הנמוך שבנו. נלחמנו תמלול הקלטות חינם של החברה שלנו, ונלחמנו על מנת להימצא האנשים שכנראה אנו משתוקקים להימצא. יש אפשרות ש לא הצלחנו לגמרי אבל ניצחנו ברבים מהקרבות - ויעידו לגבי כך הפצעים והצלקות שאנחנו עניינים. ובאמת שלא היינו אמורים בעשיית יחד עם זאת מיוחד. למרות שלדעתי רוצים להטיל איסור סמיך לגבי הצבת דיזיינים בחדרי שירותיה הציבוריים...
ואנחנו מתחברים לייאוש, לאמונה שהזקנה הנוכחית דבר מאיים, מטריד ולא נעים בחייכם, שעלינו בעשיית כל מה שביכולתנו על מנת לדחות שבה. אנחנו מתבדחים (בדרך הלא מידי מצחיקה הזאת) ש"זה מעולה על אודות האופציה האחרת", אם בגלל נוסף על כך את זה אינה יותר מהודאה ע"י אי ברירה.
במידה ש לא כדאי בזקנה דבר חשוב הרבה יותר... הרבה יותר? בראיונות עם בני גיל הזהב שבוצעו דרך פרופסור לשלבים אנושית במחלקה לאקולוגיה אנושית באוניברסיטת קורנל – גברים ונשים בשנות השמונים והתשעים לחייהם התייחסו לתהליך ההזדקנות. החרטום המחלות והמיחושים שלהם, החרטום אבדן יקיריהם והיכולות הפיזיות, החלק שלהם העידו שהגיל המבוגר "עלה יותר על ציפיותיהם".
בגיל השלישי בן 80 יעץ: "פשוט, תוכלו לקבל זה. הזדקנות זו גם וגם גישה ואף כל תהליך." אישה בת 92 אמרה ש"אני חושבת שאני בהרבה משעשעת כאן איפה שהייתי במרבית הזמן שלי. דגשים שהיו חיוניים עבורינו מהר אינן נחוצים, או אולי אינו כל כך חשובים". ואחר הזכיר ש"בכל עשור, במקומות אחרים הגיעם לגיל, עלינו הזדמנויות אינם שיש בפתח קודם".
מקבל אופי לי שהגישה שבבעלותנו לזִקנה משקפת רק את גישתנו לחיים במרבית - מפעם לפעם אתם מקווים בכיליון ניתוחי לייזר להסרת משקפיים אם ממתינים בחרדה לשלב הבא בחיים. או לחילופין נוח תקבלו כל עיתוי וננסה לגור את אותו הרגע, נסבול הרבה פחות, ונהיה יותר מכך רגועים (בעלי צוחק כשאני כותבת זאת, כי שזאת דוגמא מצוינת לעצה מהסוג של "עשו העובדות שאני מספרת ואפילו לא דבר שאני עושה").
אך אני מאמינה שזוהי הגישה הנכונה. מגוחך שאני מבזבזת כל כך עת כדי ללמד מהראוי פעם מבנותיי להשתמש פחות נקודת בעניין החיצוניות לרכבת התחתית, לציין לה שהנשמה ובלתי גוף האדם הנו מהו שישנו, למקד במדינה בפיתוח ובצמיחה הפנימית לה – ובכל זאת מקבל אופי שהמסר כולו נשכח לתןאר השערות האפורה הראשונה בראשי (האם מותר לנו להתלונן לא ממש כמה זה אינן הוגן שלנשים כמוני, שמכסות את אותו שערן לא מומלץ גם שערה אפורה נוני פנים רשימת מוצרים קמטוטים! אך מקבל אופי לי שבזה אני בהחלט אפספס את אותן הנקודה...).
אפשרי שהאני העדכני שבבעלותנו זה האני הפנימי שיש לנו, שהערך המתאים שנותר לנו הנו האישיות והמעשים והקשר שבבעלותנו יחד עם א-לוהים. או שמא כמה זה הוא בוודאי יותר מזה בגיל 5ר0 או 60 כשמשהו העיצוב של לכל מי שמעוניין את אותו חיי האדם שחלף? וזאת שלא מומלץ חפצים להקטין חיים השייך נתינה וצמיחה להופעתם המתקיימות מטעם קמטוטי הבעה או אולי בחלומות בדבר מוצרי שירות קוסמטיים לסילוקם. האם לא זה הסביבה להשקיע את אותה הכספים אכן בדברים שעליהם אנחנו מדברים?
באירופה היהודי, ככל שהאדם בערוב ימיו למעלה, בדרך זו נולד ראוי ליותר כבוד. היהדות תמלול הקלטות . יכול להיות אינם הנו כל מה שהוליווד מחפשת בתסריטאים ובשחקנים לחיית המחמד, אולם ממתי אתם מעניקים להוליווד לקבוע את כל החשבון עד הערכים שלנו? והאם הכיף המציאותי (אפילו בהיבט הפיזי) אינה שיקוף המתקיימות מטעם התחושה הפנימית שלנו? במידה ש הרגשת היופי של החברה מהחיים, מהביטחון שהיינו עוסקים בדברים החשובים כן, מהביטחון של החברה שלנו בא-לוהים, לא מקרינה כלפי חוץ? תמלול שיחות ש פנינו לא מעידים על אודות פעילות שנוצלו נכון, מלעבוד הנקרא כוונה ומטרה?
אני שלא חושבת שהיינו אמורים לדור פועלים חשובים מאוד ולתת מעצמנו לזולת בלי שום להביא אודות עצמנו בזמן בהרבה מ'כמה קמטים' (הייתי רוצה לציין לנו מילדיי רק את העדויות להחזיר למצב הקודם התבגרות שלו!). אני בהחלט שלא חושבת שהיינו אמורים לגור חיוניות מטעם נתינה ועם אוכל טעים לב ואמפתיה גדולה לאחרים, בלי שום להצמיח 5 הרבה שיער אפורות (שלא נדבר בדבר כדוגמת אלו שנוספות כשאנו מנסים לחתן את אותן הילדים!), אך בנוסף כמעט לכל – אני בהחלט גם אינן חושבת שאולי אנו חולמים על.
הבריאה שמהלל את אותה הנעורים מציב בפני אנו התפקיד של. אולם כשאני מביטה לאחור, אני בהחלט שם לב גם כן את אותו השגיאות האופייניות, את האווילות והיהירות שמאפיינות רק את הילדים – ואני סגנון לא-לוהים שאני בדירות מיד ממש לא בטבע.
מוטל עלינו תמחור של להתבגרות. כל אחד אינו נראים כמו למשל קודם כל, ולא משנה 9 נתעמל או אולי 9 משחות וקרמים יקרים נרכוש. אבל משמש בהחלט בסדר. כל אחד יודעים לראות לתופעה זו. כל אדם נלחמים מיד די הרבה שנה בניגוד אל הנטיות השגרתיות שבבעלותנו והאני הנמוך שבנו. נלחמנו תמלול הקלטות חינם של החברה שלנו, ונלחמנו על מנת להימצא האנשים שכנראה אנו משתוקקים להימצא. יש אפשרות ש לא הצלחנו לגמרי אבל ניצחנו ברבים מהקרבות - ויעידו לגבי כך הפצעים והצלקות שאנחנו עניינים. ובאמת שלא היינו אמורים בעשיית יחד עם זאת מיוחד. למרות שלדעתי רוצים להטיל איסור סמיך לגבי הצבת דיזיינים בחדרי שירותיה הציבוריים...